"לפנים משורת הדין" לפלשתיני שיידה אבנים

בית המשפט העליון נמנע, "הרבה לפנים משורת הדין", מהטלת הוצאות על צעיר פלשתיני שתבע את המדינה לאחר שנפצע בעת שיידה אבנים על כוחות צה"ל. הימנעות זו באה לאחר שרשם בית המשפט הסתפק באגרה ובפיקדון מופחתים מאוד לפני הדיון בערעור.

אחמד אבו-פדה היה בן תשע כאשר נורה בידי חיילי צה"ל בעת התפרעות בטולכרם. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת הפיצויים שהגיש לאחר שקבע, כי הוא לא היה הולך רגל תמים, אלא "נטל חלק פעיל ביידוי האבנים לעבר הנגמ"ש, ונפגע בשעה שעמד ליד צעיר שהחזיק בידיו דבר-מה שאותו צעיר עמד לזרוק לעבר הנגמ"ש" - ככל הנראה בקבוק תבערה. הלוחמים היו בסכנת חיים והירי היה מוצדק, קבע השופט יגאל גריל.

השופט יצחק עמית דחה את ערעורו של אבו-פדה לאחר שקבע, כי גירסתו לאירועים הייתה שקרית ודי היה בכך כדי לדחות את תביעתו. הוא דוחה בפירוט את כל טענותיו של אבן-פדה, ובין היתר מתייחס בציניות מתובלת בהומור לאחת מהן:

"המערער [הביע] את תדהמתו מעדותו של [החייל] לירז, אשר סיפר בעדותו כי נרתע בצורה מהירה לאחור על-מנת להימנע מהאש שחדרה לנגמ"ש וכמעט שרפה לו את הפנים, תוך שהוא משווה ומדגים באולם את התנועה המהירה שעשה לסרט 'מטריקס'. המערער תמה הכיצד ניתן לסמוך על חייל אשר במעמד רציני בבית המשפט משווה דבר מה לסרט המטריקס, סרט אלים שבו הטובים יורים ברעים? מכאן טענת המערער, כי 'יש להטיל ספק גדול בכל מילה שמוציא מפיו אדם שמדגמן תנועה אקרובטית' שמקורה בסרט 'מטריקס'.

"אותיר לקורא לשפוט אם הדגמת התנועה על-ידי השוואתה לסרט 'מטריקס' פוגעת באמינות העד. בא-כוח המערער לא הבהיר האם כוונתו ל'מטריקס' 1, 2 או 3, אך אניח כי כוונתו לכל שלושת הסרטים בהם הגיבורים הרעים והטובים (ולא רק 'האחד') חומקים כברק מכדור שנורה אליהם, או מפליאים מכותיהם זה בזה או זו בזה. כשלעצמי, איני רואה כל בעיה בעדותו של לירז בשל כך, והעד, כמשיח לפי תומו, אך ביקש להדגים ספונטנית תנועה מהירה, ומן הסתם עשה זאת באיטיות רבה בהרבה מזו שבסרטי ה'מטריקס'".

עמית מוסיף וקובע, כי לא היה מקום לחשוף בפני אבו-פדה את ממצאי תחקיר מצ"ח על התקרית ואת שמותיהם המלאים של החיילים שהיו מעורבים בה. "במציאות דהאידנא, חשיפה מיותרת של שמות חיילי צה"ל עלולה לפגוע בהם, והדברים מובנים", הוא אומר.
עמית מסכם, בהסכמת השופטים יורם דנציגר ואורי שהם: "אשר על כן, אנו דוחים את הערעור, והרבה לפנים משורת הדין, ללא צו להוצאות" - וזאת למרות שהמדינה נדרשה להשיב לערעור.

כאשר הגיש אבו-פדה אשתקד את הערעור, הוא ביקש פטור מאגרה וערבון. הרשם גיא שני דחה את הבקשה, אך קבע שאבו-פדה יפקיד 2,000 שקל וישלם אגרה מופחתת של 1,000 שקל. משמעות הדבר היא, כי בקופת בית המשפט כבר מצויים 2,000 שקל שאותם ניתן היה לחלט מיידית כהוצאות לטובת המדינה - אך כאמור השופטים נמנעו מלעשות זאת.