דין משמעתי לשופט המעכב פסקי דין

המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, אליהו מצא, מציע להעמיד לדין משמעתי שופטים המאחרים בצורה משמעותית במסירת פסקי דין. מצא מעלה את ההצעה במאמר המתפרסם ב"עורך הדין", בטאונה של לשכת עורכי הדין.

לדברי מצא, עיכוב ממושך בפסק דין עלול לגרום לצדדים נזק כלכלי ממשי, כמו במקרה בו עד שניתן פסק הדין - 15 שנים לאחר הגשת התביעה - לא ניתן היה לממש את הזכייה משום שהצד שכנגד נקלע לקשיים. הוא תולה את העיכובים לא רק בעומס, אלא גם בכך ששופטים מבקשים סיכומים בכתב גם כאשר ניתן להסתפק בסיכומים בעל-פה, ובכך שחלק מן השופטים לא יודעים כיצד לנהל את זמנם.

"השהיית פסק דין לתקופה כה ארוכה היא בהכרח עוולת רשלנות, ובעל הדין שניזוק בעטיה זכאי לקבל פיצוי להטבת נזקו", קובע מצא. לדבריו, ניתן לתבוע את המדינה לא רק בשל היותה מעסיקתם של השופטים, אלא גם ובעיקר בשל "אחריותה הישירה לתקינות פעילותה של המערכת השיפוטית כאורגן ממלכתי".

מצא מזכיר, כי אחת החובות האתיות המוטלות על השופטים היא: "בניהול המשפט יעשה שופט כמיטבו לחוס על זמנם של המעורבים במשפט: בעלי דין, באי-כוחם, עדים ואחרים, וכנדרש מכך יחיש את ההליכים וימנע עינוי דין".

לאור זאת אומר מצא, כי "השהיה בלתי מוצדקת לתקופה מופלגת של פסק דין על-ידי שופט היא הפרת החובה האתית המוטלת עליו למנוע עינוי דין; ולמצער במקרה שהתנהגותו בניגוד לכללים עולה כדי 'התנהגות של שופט שלא כהלכה במילוי תפקידו' או כדי 'התנהגות שאינה הולמת שופט'". מחדל כזה עשוי להצדיק הגשת קובלנה נגדו בידי שר המשפטים לבית הדין המשמעתי.

מצא קובע: "עד כה טרם נעשה שימוש במהלך דרקוני כזה נגד שופט שהתרשל בהשהיית פסק דין לתקופה ארוכה, אך השימוש בו מתחייב מן הצורך להבטיח את אמון הציבור בבתי המשפט". כאשר שופט טועה, מוסיף מצא, ניתן לתקן את הטעות בערכאת הערעור - אל לא ניתן לתקן את הפרת חובתו לקיים הליך הוגן. מיצוי הדין המשמעתי במקרים כאלו, מסכם מצא, הוא בראש ובראשונה עניינה של מערכת המשפט עצמה, כדי לשמור על אמון הציבור בה.