אין פיצוי על עיכוב של חמש שנים בפס"ד

עיכוב של חמש שנים במתן פסק דין בידי בית הדין הארצי לעבודה אינו רשלנות חמורה המצדיקה תשלום פיצוי לצד הזוכה. כך קובעת (9.4.13) שופטת בית משפט השלום בטבריה, אילונה אריאלי.

יצחק פרנקנשטיין טען בבית הדין, כי הועבר מתפקידו כסדרן אוטובוסים במועצה האיזורית גליל תחתון והמשיך לעבוד כנהג בלבד, משום שחשף מעשי שחיתות. טענתו נדחתה בבית הדין האיזורי, בשנת 1998 הוא ערער לבית הדין הארצי ופסק הדין ניתן לאחר חמש שנים. לטענת פרנקנשטיין, בפרק זמן זה הוא נאלץ לעזוב את המועצה האיזורית, משום שלא יכול היה לפרנס את משפחתו ממשכורת של נהג, ובשל המצב במשק התקשה למצוא עבודה חילופית. הוא תבע מהנהלת בתי המשפט פיצוי של 700,000 שקל.

אריאלי אומרת, כי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים יש שתי גישות בשאלה האם ניתן לחייב את המדינה בתשלום פיצוי בשל אחריותה השילוחית למחדלים בבתי המשפט. גישה אחת גורסת, כי ניתן לעשות זאת רק ב"במקרים קיצוניים מאד של רשלנות בוטה מאוד", ב"מקרים חמורים מאוד" וכשמדובר ב"רשלנות רבתי". גישה מחמירה יותר סבורה, כי הדבר אפשרי רק "רק במקרים חריגים של פעולות הנעשות בזדון או בחריגה מודעת מסמכות מצד הגורם השיפוטי".

במקרה הנדון, סבורה אריאלי, לא ניתן להחיל גם את הגישה המקלה יותר. העיכוב לא נגרם בשל רשלנות או בשל זדון, אלא בשל העומס בו היה נתון בית הדין הארצי לעבודה. אריאלי גם אומרת, כי פרנקנשטיין לא הוכיח את הקשר בין העיכוב לבין הנזק הנטען, שכן הוא התפטר מהמועצה האיזורית משום שמצא עבודה מכניסה יותר.