חיבוק (שדה) דב

בואו נראה מה קורה כאשר שדה התעופה באילת נסגר, וליתר דיוק - איך זה נראה בשדה דב בתל אביב. נניח בצד את השאלה מדוע השדה באילת נותר סגור לנחיתות לאחר שנפתח להמראות בעקבות ירי הרקטות על העיר, ונתאר את המתרחש בשעה זו בשדה דב.

בעצם, נתחיל מהאתר של רשות שדות התעופה, המתגאה בכך שלוח הטיסות בו מתעדכן אחת לשלוש דקות. ובכן, בשעה 11:40 נאמר בו שהטיסה של 12:25 תצא בזמן. זה גם מה שמסר המסך בשדה דב. רק בתשובה לשאלתנו אמרה הדיילת בדלפק ארקיע, כי הטיסה תצא "בערך ב-13:30, אולי קצת קודם".

מי שמכיר את שדה דב יודע, שגם בזמנים רגילים הוא דחוס כמו תא בבית מעצר. קל וחומר - כאשר עשרות נוסעים מחכים שעה ושעתיים לטיסות שנדחו. אבל איש לא חשב על האפשרות להציע שתייה קלה, אולי איזשהו חטיף. הרי מה יעשו הלקוחות? יתלוננו? יסעו באוטובוס? יילכו לשדה אחר?

ואולי זה בכלל קשור לשערוריית המחירים בסניף של קפה-קפה. בקבוק של שתייה מוגזת עולה כאן 11 שקל, לעומת 9-8 שקלים בתל אביב. כריך ושתייה כבר יאלצו אתכם להיפרד מ-42 שקל. זו כמובן התוצאה של קהל שבוי, שאין לו שום אפשרות אחרת. אך מה שאפשר איכשהו לבלוע כאשר מדובר במקום פרטי כמו בית קולנוע, הוא בהחלט בלתי נסבל כאשר מדובר בשטח ציבורי בו הזיכיון נמסר בידי רשות ציבורית.

נכון לשעה 13:20, הדיילת בדלפק ארקיע עדיין מדברת על המראה ב... 13:30. אלא שאתר רשות שדות התעופה סוף-סוף התעדכן, והוא מדבר על 14:00 - לא סופי. נחיה ונראה. בכל מקרה, מי שמתפלא מדוע אנחנו לא מצליחים למצות את פוטנציאל תיירות הפנים ובמיוחד תיירות החוץ - הנה עוד סיבה. וכאמור, אני לא מדבר על האילוץ הביטחוני אלא על הברדק וחוסר ההתחשבות שאחריו.