האם מראה המזון מתוק?

חוקרים מדווחים על תובנות חשובות לגבי הדרך בה אנשים תופשים את טעמי המזון. לפני שנים רבות, הטעם היה מורכב משני גורמים ולא יותר - טעם וריח. אך כעת, חוקרים מתחילים להבין כי הטעם תלוי באזורים במוח הקשורים לטעם, לריח, למגע ולראייה, ומכלול האותות הללו, יחד עם רגשות וחוויות מהעבר, הוא שמביא לתפישת הטעמים וקובע אם נאהב או שלא מאכלים מסוימים.

לדברי חוקרים מאוניברסיטת קורנוול, אנשים למעשה יכולים לראות את טעמו של המזון, ולעיניים יש תפקיד כה משמעותי עד כי הן מסוגלות לתעתע בלשון ובאף. היין הלבן סוביניון בלן, לדוגמה, זוכה לטעמו ממספר כימיקלים טבעיים, כולל כימיקלים בטעם בננה, פסיפלורה, פלפל וחומר עץ תאשור. אך כשכוס ין כזה מוגשת בצבע אדום עמוק של מרלו או קברנה אנשים מרגישים את טעמם של הכימיקלים הטבעיים המעניקים ליינות אלו את טעמם.

העיניים טועמות

למרות שהמראה של המזון חשוב, גורמים אחרים יכולים להסתיר אותו. לדוגמה, לנקניקיות, לכבד קצוץ, ולמאכלים אחרים יש לעיתים מראה לא נעים, כמו קיא או צואה. אך אנשים מתענגים עליהם על בסיס הזכרון שאכלו ונהנו מהם בעבר. התשוקה שלנו לחוויות חדשות וחדשניות גם היא מרכיב בנטייה להתעלם ממה שהעיניים "טועמות" ולהקשיב ללשון ולאף.

החוקרים מקווים כי הבנת ההשפעות של האינטראקציה בין הריח לראייה ולטעם, תיפתח את הדלת לפיתוח מזונות בריאים הנראים ומריחים טוב יותר כדי לשכנע ילדים ומבוגרים לאכול מהם.

הכימיה של המזון כוללת חומרים המפעילים רצפטורים כימיים, גופניים וויזואליים הממוקמים במערכת העצבים ההיקפית בתאי ריח, טעם ובתאים הרגישים לאור. תאים אלו במקור, שולחים אותות לחלקים אחרים של המוח ויוצרים תחושות שונות. תחושות אלו יחד יוצרות את השיפוט שלנו לגבי זהות המזון, הנעימות שלו, מידת התענוג שהוא גורם לנו ומעצבות את החוייה והגישה שלנו למזון. הטעם הוא כל החוויות הללו.