שנתיים יוצרות מקום מגורים קבוע לילד

תקופת מגורים של שנתיים במדינה מסוימת עשויה להספיק כדי להפוך את אותה מדינה למקום מגוריו הקבוע של ילד. כך קובעת (13.3.13) שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים, אורית בן-דור ליבל.

ליבל הורתה לאב להחזיר לארה"ב את שלוש בנותיו, שם מתגוררות אשתו ושתי בנותיו האחרות, לאחר שהבריח אותן לישראל בלא ידיעת האם. אשתו התלוננה במשרד החוץ האמריקני על חטיפה וביקשה להחזיר לידיה את הילדות, מכוח אמנת האג הדנה בחטיפת ילדים.

בני המשפחה יצאו לארה"ב ביולי 2010 בכוונה להתגורר שם שנה בלבד, אך מאז נותרו בה. האב והילדות הגיעו ארצה בנובמבר 2012, לטענת האב - כהכנה לקראת שובה של המשפחה כולה לישראל. ואולם, כאמור, האם טענה שמרכז חייהם נמצא בארה"ב ודרשה להשיב לשם את הילדות.

ליבל מצביעה על שורה של הוכחות לכך שהצדק עם האם: המשפחה שכרה דירה, ההורים עובדים, הם רכשו לילדות ביגוד לשנת הלימודים הבאה, האם עשתה קניות לטווח ארוך ועוד. ליבל מוסיפה: "שנתיים ושלושה חודשים הינו תקופה לא מבוטלת בחייו של ילד אלא תקופה רבת רושם וחשיבות. ודוק. הקטינה ט' ילידת 20.9.06 חיה בארה"ב כמחצית שנותיה, ואילו הקטינה י', ילידת 29.12.08 חיה בארה"ב מרבית שנותיה".

עוד מעירה ליבל: "היות שמדובר במשפחה דתית, לא ניתן להתעלם גם מהעובדה שהם נהגו בניכר כיהודים המתגוררים שם דרך קבע, ולא כישראלים הנמצאים שם בביקור, עובדה הרלוונטית לקיום יום טוב שני של גלויות ורבת משמעות בהגדרת הצדדים עצמם את מקום מגוריהם הקבוע".

האב חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את האם ייצגו עוה"ד גיי הייט ורונית ויגלר, ואת האב - עו"ד אברהם אינדורסקי.