הורים עלולים לשאת באחריות לטביעת ילדם

הורים המאפשרים לילדיהם הקטנים להיכנס לים בחוף בלתי מוכרז, עלולים לשאת באחריות אזרחית מוחלטת למקרה בו יטבעו הילדים. כך עולה מפסק דינו (29.3.13) של בית המשפט המחוזי בנצרת.

השופטת נחמה מוניץ דנה בערעורים הדדיים בעקבות טביעתם של שני ילדים, בני חמש ושבע, בחוף רסיטל שבכנרת בשנת 2006. אמם של הילדים אפשרה להם להיכנס למים בסירת גומי עם בעלה של דודתם, שלא ידע לשחות. בשל רוח עזה החלה הסירה להיסחף, הדוד קפץ ממנה וטבע והילדים טבעו זמן קצר לאחר מכן.

בית משפט השלום בנצרת חייב את מינהל מקרקעי ישראל, מועצת מגדל ומפעילי החוף לשלם להורי הילדים פיצוי של 1.8 מיליון שקל, בשל התרשלותם הקשה בשמירה על בטיחות המבקרים בחוף. סכום זה נקבע לאחר הטלת אשם תורם של 30% על ההורים, בשל הנסיבות בהן טבעו הילדים.

מוניץ הגדילה את האשם התורם ל-40% באומרה, שהדבר נדרש "כמדיניות משפטית ראויה, ביחס להורים שאינם מקפידים כראוי על שלום ילדיהם" לאור הקביעות העובדתיות הקשות של בית משפט השלום: הפקדתם בידי אדם שאינו יודע לשחות, כניסתם למים בחוף שאין בו שירותי הצלה והפלגתם בסירה חסרת אביזרי בטיחות מינימליים. היא מזכירה את פסק דינו של שופט בית המשפט העליון דאז, צבי ברנזון, משנת 1971:

"האחריות לשלומם של ילדים קטנים חייבת לחול בראש ובראשונה על ההורים; חובתם היא לראות כי ילדים כאלה לא יורשו להתרוצץ לבדם או לפחות לוודא כי המקום שאליהם הם מרשים לילדיהם ללכת ללא ליווי הם בטוחים כדי שיוכלו ללכת אליהם, לא יהיה זה רצוי מבחינה חברתית אילו ניתן להורים, באורח שיגרתי, להעביר את נטל ההשגחה על ילדיהם משכמם הם אל שכמם של אנשים אחרים אשר במקרה הם בעלי מקרקעין שיש גישה אליהם".

מוניץ מוסיפה: "ברור כי אילו הייתה רשלנותה של האם עומדת כשלעצמה, מבלי שתצרפנה אליה רשלנויות משמעותית בהתנהגות הנתבעים האחרים, היה מקום להטיל עליה את האחריות כולה או מרביתה. אולם, בעניין הנדון כאן נמצאה רשלנות ממשית מטעם מפעילי החוף, המועצה והמדינה. על כן יש להטיל על ההורים אשר תורם בלבד".