פיצוי של 18 משכורות על פיטורין שלא כדין

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב פסק פיצויים בגובה של פי 1.5 מהשיעור המירבי המקובל לעובד תחזוקה בבית כלל בתל אביב, אשר פוטר בניגוד לדין.

יוסף קטן עבד בבניין כאיש תחזוקה במשך 30 שנה, עד שפוטר בסוף 2007 בהיותו בן 55. השופטת לאה גליקסמן קבעה (28.3.13), כי הפיטורים באו לאחר שמנהל החברה, מר רפפורט, ניסה לשנות בצורה מהותית את מרכיבי תפקידו של קטן, ובין היתר להטיל עליו עבודות ניקיון וצביעה בהיקף משמעותי. לדבריה, קטן היה רשאי לסרב לבצע עבודות אלו ולא היה מקום לפטרו בשל סירובו.

עוד נקבע, בניגוד לטענת בית כלל, כי לקטן לא נערך שימוע כדין, אלא רק שיחות קצרות ובלתי מתועדות שנגעו בעניינים נקודתיים. קטן הצטווה לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי ולא ניתנה לו הזדמנות להיפרד כראוי מחבריו. על סמך כל זאת קובעת גליקסמן, כי הפיטורים היו שלא כדין ובחוסר תום לב. קטן טען, כי פוטר משום שהתריע על מחדלים של רפפורט בתחום כיבוי האש, אשר אכן התרחשו; בית הדין לא הכריע בנקודה זו.

לדברי גליקסמן, צורת הפיטורים והעובדה שהם באו לאחר 30 שנות עבודה ובהיותו של קטן בן 55, מצדיקים פיצוי גבוה - כמו גם העובדה שנותר מובטל במשך שנתיים. לאור זאת קבע בית הדין, כי חברת בית כלל תשלם לו 18 משכורות (132,000 שקל), לעומת פיצוי מירבי מקובל של 12 משכורות בלבד. עוד נפסק, כי עליה לפצותו ב-20,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

בית הדין גם חייב את בית כלל לשלם לקטן הפרשי פיצויים ופדיון חופשה, לאחר שהחברה נמנעה מלשלם לו את כל המגיע לו והעלתה טענות שנדחו לגבי אופיים של חלק מרכיבי השכר. לבסוף היא חויבה לשלם לקטן הוצאות ושכר טירחה בסך 22,000 שקל.