ניצח את כוכבי הדור, אך נכנע למחלה

אנחנו מכירים את הדור שהגיע ל-NBA באמצע שנות השמונים כ"דור הזהב" של הליגה ושל הכדורסל האמריקאי בכלל. הדור שבא מעט אחרי לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, קצת לפני שאקיל אוניל, ובראשות מייקל ג'ורדן על הפרקט ודייויד סטרן במשרדים לקח את הליגה והפך אותה למוצר גלובאלי, לאחד ממפעלי הספורט הנוצצים והמוצלחים בעולם.

אבל בימים ההם, כשגם הכוכבים הגדולים ביותר נשארו במכללות שלוש או ארבע שנים, הרי שה-NBA לא היה המרוויח היחיד מדור הזהב ההוא. ובאמת, שנות השמונים זכורות עד היום כתקופה הטובה ביותר אי פעם של הכדורסל במכללות. תקופה שלא תשוחזר.

כיום, בעידן בו מרבית השחקנים שיגיעו יום אחד ל-NBA נשארים בקולג' שנה או שנתיים לכל היותר, סיטואציות שהיו שכיחות בשנות השמונים – כמו משחק סיבוב שני בטורניר ה-NCAA שמפגיש 4 או 5 שחקני NBA עתידיים – הן כמעט דמיוניות. אבל בימים ההם זה היה נורמלי.

וככה, שנה אחרי שנה, טורניר המכללות היה חגיגה מטורפת של יריבויות לא רק בין בתי ספר, אלא גם בין שחקנים שהכירו אחד את השני בגלל שנשארו בקולג' 3 או 4 שנים, חגיגה של איכות מתפקעת, הודות לדור מוכשר באופן נדיר. במציאות הנוכחית של כדורסל המכללות, בה המוכשרים ביותר נעלמים במהירות, איכות הכדורסל של אותם ימים היא משהו שכל חובבי הענף מתגעגעים לו, אבל יודעים שלעולם לא יחזור.

ואיכשהו, בתוך טירוף הכישרון והאיכות ההוא, באמצע תקופת השיא ההיא, מתוך ערימות של כוכבים, צצו להן שתי האלופות הכי מפתיעות בתולדות הטורניר. ב-85 המדורגת 8 וילאנובה הייתה למדורגת הנמוכה ביותר שזכתה בתואר. בדרך אל התואר היא הדיחה מדורגת 1 ועברה שלוש מדורגות 2 נוספות, ובסך הכל התמודדה מול לא פחות מ-14 חבר'ה שיהיו יום אחד ב-NBA.

אבל הזכייה של צפון קרוליינה סטייט שנתיים קודם לכן, ב-83, נחשבת על ידי רבים למפתיעה יותר, ולבטח למרגשת אי פעם. למרות שהדרך שלה אל הגמר הייתה פחות מרשימה (עברה רק מדורגת 1 בודדה ועוד מדורגת 3, פגשה "רק" 11 שחקני NBA לעתיד תוך כדי), ולמרות שדורגה 6 (ולא 8, כמו וילאנובה).

שתי סיבות מרכזיות הופכות את הזכייה ההיא, שהתרחשה בדיוק היום לפני 30 שנה, לכל כך זכורה, אהובה ומרגשת. 1) המהלך המנצח. בהתקפה האחרונה, מול אוניברסיטת יוסטון של קלייד דרקסלר וחאכים אולאג'וואן, זריקה חסרת סיכוי של דרק ווית'נברג לא פגעה בטבעת, אבל לורנזו צ'ארלס המשיך אותה בפולו פנימה, קבע 52:54, והוציא לדרך את החגיגות על הפרקט. המהלך הזה, והתגובה של הקבוצה המנצחת, נחשבים לאחד הרגעים הטלוויזיונים הזכורים ביותר בארצות הברית, ו"לא רק בספורט, בהכל". 2) הדמות הכי זכורה מהקבוצה ההיא, המאמן ג'ימי ואלבאנו (VALVANO).