זמרי, פנחס והארנונה

כבר עמדנו פה לא פעם על כך שתביעות ייצוגיות הפכו למכשיר לסחטנות. אבל אין בית מדרש ללא חידוש, ולפיכך הפעם יש לנו עסק עם תובע ייצוגי חוצפן ועם עורך דין חפיפניק.

מכרם אבו-שקארה הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד המועצה המקומית מג'אר (מרר), בטענה שהיא גובה שלא כדין ריבית דריבית מן החייבים לה ארנונה. בטרם החל הדיון הודיעה המועצה שהיא חדלה ממנהג זה, ושהיא ביקשה מהחברה לאוטומציה בשלטון המקומי לתקן את מערכת הגבייה שלה. אבו-שקארה ביקש לפסוק לו-עצמו גמול כתובע ייצוגי ושכר טירחה לבא-כוחו, עו"ד באסל אבו-דריס.

במקרה בו הרשות הנתבעת חדלה ממנהג פגום ("הודעת חדילה"), אכן מעניקים בתי המשפט גמול ושכר טירחה. אבל שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, בנימין ארבל, החליט שאבו-שקארה יקבל רק 1,500 שקל ואבו-דריס יקבל רק 10,000 שקל.

ראשית, אומר ארבל, בהגשת התביעה לא היו שום סיכון ושום טירחה. בתי המשפט כבר קבעו מספר פעמים שאין לגבות ריבית דריבית על חובות ארנונה, ולפיכך תביעה זו לא הייתה בגדר הליכה בקרקע בתולה אלא בדרך שאחרים כבר סללו היטב. יתרה מזו: התביעה הועתקה, ממש כך, מתביעה ייצוגית קודמת שהגיש אבו-דריס באותו נושא, כולל טעויות סופר שנפלו בתביעה המקורית וכולל הצבת סימני פיסוק במקומות הלא-נכונים. כל ה"מאמץ" כאן, קובע ארבל, היה "עבודת הקלדה פשוטה (העתק-הדבק), הכרוכה בהתאמת הנתונים הכספיים ושמות בעלי הדין".

שנית, וזה העיקר, אבו-שקארה הוא חוטא המבקש לצאת נשכר. הוא עצמו חייב למועצה המקומית תשלומי ארנונה לשנים 2012-2010, והוא ביקש לייצג את כל התושבים שלא טרחו לשלם ארנונה במשך שנים. כך נוצר מצב, בו חובות הארנונה למועצת מג'אר מגיעים ל-210 מיליון שקל - כמעט כפליים מכל התקציב השנתי שלה. "סכום פנטסטי זה לא נוצר ביום אחד - הוא תולדה של סרבנות מס אינטנסיבית של חברי הקבוצה המיוצגת, ובראשם התובע", אומר ארבל.

אבו-שקארה אמר שמגיע פרס למי שחוסך כסף לציבור, מעיר ארבל, אבל לא אמר מילה על הנזק שנגרם לציבור בשל סרבנות ארנונה. וחוץ מזה, בבסיס תביעתו עומד פרדוקס: ככל שהחובות שלו ושל חברי הקבוצה יגדלו, כך תגדל התועלת מהגשת התביעה - שכן העירייה תגבה פחות ריבית דריבית על החובות. וככל שיגדל סכום התביעה, כך מצפה אבו-שקארה לגמול גבוה יותר. בקיצור: הוא "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס, האומר, ככל שחובי יגדל - כך אף אזכה לגמול רב יותר".

ארבל מסכם: "כל שזכה הציבור המיוצג, הוא בהקטנה וירטואלית של הריבית המחויבת בספרי הנתבעת. כאשר מדובר בציבור סרבן במימדים כה גדולים, ביחס לאחוזי גבייה כה נמוכים, קשה לומר שבפועל באה זכייה של ממש לרוב חברי הקבוצה המיוצגת... התנהלותו הפרדוקסלית ושיקולים של הגינות, טוהר ההתנהגות, חינוך והגנה על האינטרס הציבורי, אינם מצדיקים פסיקת גמולים בשיעורים ניכרים לתובע".