העליון: יש סירוב סביר לאשפוז פסיכיאטרי

חשש מפני הסטיגמה הכרוכה באשפוז פסיכיאטרי עשוי להוות עילה סבירה להימנע ממנו. גם סירוב לקבל טיפול מסוים, כגון טיפול בחשמל, עשוי להוות עילה סבירה. כך קובע (יום ג', 12.3.13) בית המשפט העליון, בהתייחסו לשאלה האם סירוב שכזה יהווה סיבה להקטנת פיצוי בנימוק של הימנעות הנפגע מלהקטין את נזקיו.

בית המשפט דן בערעורים הדדיים על פסק דין בעקבות נפילתה של תושבת כפר קאסם לבור ביישוב וקביעת נכות נפשית בגין הטראומה שנגרמה לה. בית המשפט המחוזי הקטין את סכום הפיצוי בשל סירובו של בעלה לאפשר את אשפוזה הפסיכיאטרי לצורך טיפול בחשמל, סירוב שנומק בסטיגמה השלילית הקיימת במגזר הערבי לאשפוז שכזה.

בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורם של בני הזוג. השופט אליקים רובינשטיין אומר, כי אינו מסכים עם דחייתו הגורפת של הנימוק בידי בית המשפט המחוזי, שכן "ניסיון החיים מלמדנו, כי אשפוז פסיכיאטרי כרוך למרבה הצער ביחס חברתי שלילי למאושפז". עוד הוא מקבל את הטענה, כי בציבור הערבי סטיגמה זו בולטת יותר, וזאת בהסתמך על מחקר שנערך לפני מספר שנים.

"המסקנה עשויה להיות, כי ההבדל בין אשפוז פסיכיאטרי לטיפול רפואי 'רגיל' אינו יכול להוות לבדו צידוק לסירוב לאשפוז, אולם הוא עשוי - בנסיבות מסוימות - להשליך על עוצמת הראיות הנדרשות לצורך ביסוסו של המימד האובייקטיבי. החשש מפני סטיגמה שלילית בשל אשפוז פסיכיאטרי עשוי להשליך גם על קביעת נקודת הזמן בה תיקבע סבירות הסירוב לאשפוז כאמור", קובע רובינשטיין. במקרה הנדון, הוא אומר, ניתן לומר שסירובו של הבעל לאשפוז במשך 18 חודש היה סביר.

השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה עם רובינשטיין, אך מזווית שונה: לשיטתה יש להבחין בין טיפולים שונים. "השאלה המתחדדת היא איזה מקום ואיזה משקל יש לייחס לאוטונומיה של הרצון בהערכת סבירותה של ההחלטה להימנע מטיפול, ולחלופין, האם ראוי לכבד, לפחות במידה מסוימת, בחירות סובייקטיביות של ניזוקים, כאלה שאינן מובילות לטיפול המיטיב ביותר, אך גם אינן משוללות הצדקה לחלוטין", אומרת ברק-ארז.

לדעת ברק-ארז, "סירוב גורף לקבל טיפול פסיכיאטרי לא יוכל להיחשב כסביר, במקרה הרגיל. אולם, כמו בהקשרים שבהם מוצע לניזוק לעבור פרוצדורות רפואיות שלהן השלכות על גופו, יש לבחון מהן ההשלכות של הטיפול המוצע ועד כמה הוא מכביד ופוגעני, כשלעצמו... לא ניתן להכחיש שאשפוז פסיכיאטרי כרוך בפגיעה בחירויות, ולכן העדפה להימנע ממנו, לפחות בשלבים שבהם לניזוק יש עדיין תקווה לריפוי בדרכים אחרות, ובכלל זה טיפול נפשי בקהילה (שאינו מחייב את ניתוקו משגרת חייו), אינה יכולה להיפסל כבלתי סבירה לחלוטין".

השופט יורם דנציגר הסכים עם שתי הדעות. את בני הזוג ייצג עו"ד עופר בן-חיים, את עיריית כפר קאסם ייצג עו"ד חולוד ראבי, ואת הביטוח הלאומי - עוה"ד עופר בן-צבי ושרית פחימה.