הכאבים האמיתים של שמואל דכנר אלה עללות

לפני יותר משלושים שנה נפגשתי לשיחת עבודה שיגרתית עם שמואל דכנר (המנוח), אז מנכ"ל חברת הבניה "אזורים", מקבוצת כלל. תוך כדי שיחה אחז דכנר בבטנו והפליט: "אני סובל מכאבים חזקים, אני חולה, חוששני שלא אאריך ימים". מאז חזר על אמירה זו, מפעם לפעם, במשך שנים, בשיחות עמי ועם אחרים. לא ברור אם באותם ימים היה באמת חולה פיזית, או שדימה כאבים. מכל מקום, הכאבים של השבוע שעבר היו אמיתים, ודכנר הלך לעולמו לפני ארבעה ימים, מהתקף לב, והוא בן 75.

היה זה סוף עצוב לקריירה אישית-עיסקית, עם עליות ומורדות, וגם עם סימני שאלה. דכנר, יליד רומניה ובעל תואר אקדמאי במינהל עסקים, החל את דרכו העסקית בארץ בגיל 31, כאשר מונה למבקר הפנים של רסקו. שלוש שנים לאחר, ב-1981, "שלף" אותו אהרן דברת המנוח, אז המנכ"ל הכל-יכול של קבוצת כלל, ומינה אותו לראש חטיבת הבניה. דכנר ביקש וקיבל גם תואר של משנה למנכ"ל.

דברת, שהאמין בדכנר, העביר אותו לאחר מכן ממשרדי כלל ברחוב דרויאנוב בתל אביב למשרדי אזורים בבית גיבור בתל אביב, בתפקיד מנכ"ל חברת הבניה של הקבוצה, אז אחת הגדולות בארץ. דכנר ניהל את החברה עד סוף 1981. בפגישותי אתו, לעתים לציטוט ולעתים לתידרוך, עשה רושם של איש עסקים רציני, המנווט כראוי את החברה. יש לזכור, כי הפיקוח הציבורי על חברות בורסאיות היה אז רופף הרבה יותר מאשר היום.

בסוף 1981 הודיע דכנר במפתיע על התפטרותו מניהול אזורים. הוא החליט לעבור ממעמד של שכיר בכיר למעמד של יזם עצמאי. דכנר ריכז סביבו קבוצת אנשי עסקים, בהם אליעזר פישמן ויוסי ריגר, ויחד אתם הקים את קבוצת "המאגרים". היו אלו שלש חברות, שכל אחת מהן התמחתה ברכישת חברות ועסקים בתחום מסוים: "מאגרי טכנולוגיה", התמחתה ברכישת חברות היי-טק. חברת אחרת, "מאגרי בניה", רכשה נדל"ן. החברה השלישית, "מאגרי סחר", רכשה חברות מסחריות. דכנר היה המנכ"ל, וגם קיבל חבילת מניות.

דכנר פעל במהירות מפתיעה, וכמעט מדי שבוע רכש חברה אחרת. ההון הגיע מהיזמים, שהאמינו בו, ומהנפקת מניות בבורסה של החברות. אבל מי שבחן לעומק את הפעילות, העלה סימני שאלה. יום אחד התקשר אתי דכנר והודיע בקול נצחון: "רכשתי את מפעל השוקולד בילו!". העסקה הייתה מענינת, אך בדיקה גילתה שהמחיר ששולם היה גבוה מן הריאלי.

מפולת "המאגרים"

עבר עוד זמן, ודכנר החליט להפוך בפעם השניה משכיר ליזם, הפעם באנגליה: הוא קנה את חברת היברד הולדינגס, בעלת 20 חנויות מזון ושתי מאפיות. דכנר ריכז משקיעים, וקיבל 20 אחוז ממניות החברה. מה מבין יזם נדל"ן באפית ובשיווק לחם ועוגות? אומרים, שאיש ארגון ומינהל טוב יצליח בכל נושא. זה לא קרה אצל דכנר. רשת המאפיות נקלעה לקשיים ולחובות גדולים. שותפיו ומשקיעים העלו טענות קשות נגדו. בין היתר נטען, כי הוא "ניפח" נתוני רכישת ציוד על-ידי החברה. הרשת כשלה, ומונה לה כונס נכסים. לפני כעשרים שנה חזר דכנר לארץ.

"כשתקבל את המכתב, לא אהיה בחיים"

כשחזר דכנר לארץ, לפני כעשרים שנה, החליט לפתוח בשלב הרביעי בקריירה שלו. תחילה בצניעות, בבניה בהיקף קטן. דכנר יזם בנית בנין מגורים לא גדול ברחוב בלפור בתל אביב. אחר כך יזם בנית בנין נוסף. במשך כמה שנים שמר דכנר על פרופיל נמוך. הוא התגורר בדירה בכיכר המדינה בתל אביב, עם אשתו ושתי בנותיו. בדירה, כך מספרים, יש אוסף גדול של תמונות יקרות ודברי אמנות. לפני 18 שנים באה לידו, כך חשב, ההזדמנות הגדולה: הלל צ'רני, בעל מלון הולילנד בירושלים, ובעל הקרקעות הצמודות, מינה אותו לנציגו ומנהל עסקיו בארץ.

לא ברור מה ידע צ'רני על ההיסטוריה העסקית של דכנר. אבל לשניהם היה ברור מה המטרה והיעד: יש להפוך את יעוד המתחם בירושלים ממלונאות לדירות, לבנות מאות דירות יוקרה ולשווקן במיליארד שקל ויותר.

האם תיווך במתן שוחד?

התביעה טוענת, שדכנר פעל להשגת האישורים על-ידי מתן שוחד במליונים לבכירים, בהם אהוד אולמרט, אז ראש העיר ואחר כך ראש הממשלה. הנאשמים כופרים באשמה. דכנר, שלפי כתב האישום, תיווך בהעברת השוחד, קיבל מעמד של עד מדינה, מה שהבטיח שנגדו לא תוגש תביעה, והוא אף יקבל כיסוי הוצאות וקיצבת מחיה. שמו נשמר בסוד (שהיה ידוע לכל מי שגילה ענין בפרשה), מחשש שיתנכלו לו.

מדי פעם, במהלך הישיבות, חזר דכנר והתלונן על כאבים ומיחושים שונים. לי זה נשמע לעתים כשידור חוזר של תלונותיו מן העבר. אלא שבחדשים האחרונים התברר, שיש אמת בתלונותיו. בשבוע הבא היה אמור לעבור צינתור. הוא נפטר לפני כן, והובא למנוחות בצנעה יחסית. יומים לאחר הלוויה, התיר היום בית המשפט לפרסם את שמו.