חילוקי דעות בעליון בפיצוי על אישום

חילוקי דעות בין שופטי בית המשפט העליון בשאלת פסיקת פיצויים למי שהועמד לדין וזוכה. השופטים יצחק עמית, סלים ג'ובראן ונעם סולברג נחלקו בעיקר בשתי נקודות: האם יש להביא בחשבון בנושא פסיקת הפיצוי את מידת התקדימיות של ההליך, והאם יש להביא בחשבון את שאלת שמירתו של הנאשם על זכות השתיקה בחקירתו.

עמית: התיק הראשון

השופט יצחק עמית סבור, כי כאשר מדובר במי שהועמד לדין בהליך תקדימי - יש להתחשב בכך בפסיקת הפיצויים. במקרה הנדון, נטען שהנאשם אנס את בתו עשרים שנה קודם לכן, והיה זה המקרה הראשון בו נעשה שימוש בגישת "הזכרונות המודחקים" לפיה קורבן אונס עשויה להיזכר באירוע שנים רבות לאחר מכן. הנאשם הורשע במחוזי וזוכה מחמת הספק בעליון.

עמית אומר: "התיק בו הורשע המערער הוא הראשון בו הורשע אי פעם בישראל אדם על סמך קיומם של 'זכרונות מודחקים', ופסק דינו של בית משפט זה בערעורו בעניין פלוני, הוא הראשון אשר קבע קווים מנחים בסוגיה זו. נקבעה הלכה חדשנית לפיה הוכרה אומנם התופעה של 'זכרונות מודחקים', אך לגבי דיות הראיות נקבע כי מהימנותה של המתלוננת אינה מספקת להרשעתו של נאשם ויש צורך, בין היתר, גם בקיומן של ראיות תומכות. בנסיבות מיוחדות אלה, המערער זכה בדינו, ובדרך החתחתים שעבר 'זיכה את הציבור' בכך שעל גבו נחרשו תלמים חדשים בדין, בסוגייה רגישה ביותר. משכך, איני סבור כי עליו לשאת את כל המשא על גבו". עמית סבר שיש לזכות אותו בפיצוי של 12,000 שקל בגין תקופת מעצרו ובמחצית הפיצוי המירבי על הוצאות הגנה.

ג'ובראן סבר, כי חדשנות ההליך אינה עילה בפני עצמה לפסיקת פיצויים, אלא היא נכנסת למסגרת ה"נסיבות הנוגעות להליכי המשפט עצמם" שהיא אחת משלוש העילות לתשלום הפיצוי, שכבר קבע בית המשפט העליון. עוד הוא אומר, כי "אין מקום לתת משקל במסגרת הדיון בפיצוי הנאשם לשאלה האם שמר על זכות השתיקה במהלך חקירתו ומשפטו. זכות השתיקה היא זכות יסוד של נאשם במשפטו". לדעת ג'ובראן, הפיצוי המגיע לנאשם במקרה זה הוא רק מחצית מהוצאות ההגנה המירביות.

סולברג: לא באופן גורף

בנוגע לעילת חדשנות ההליך, נוקט סולברג עמדת ביניים: "אין נפקות למיקום הגאומטרי של השיקול הנוסף, ומכל מקום לא הייתי קובע באופן גורף כי זיכוי חדשני או תקדימי יחייב מתן פיצוי, משום שלא תמיד כרוך הדבר הזה בהארכת המשפט או בהגברת סבלו של הנאשם או בריבוי הוצאותיו. מן הראוי לתת את הדעת גם לשיקול זה, אך עדיין כל עניין ייבחן על-פי נסיבותיו.

"...הלכה חדשה בעניינו של נאשם שזוכה בדינו עלולה להשפיע עליו במישורים שונים ולגרום לעיתים לעוול, ומשכך עשויה להיות רלוונטית להחלטה בדבר הפיצויים שייפסקו לזכותו; שאלה תקדימית יכולה לחייב השקעה מוגברת של משאבים כספיים על-מנת לכלכל את ההגנה כדבעי; לעיתים יגבר המתח הנפשי של הנאשם, כי תוצאת המשפט עלומה יותר מאשר ברגיל; יש והמשפט התקדימי יתארך יותר מאשר משפט רגיל כי הכרעת הדין מורכבת ומחייבת עיון רב". סולברג מציין, כי חדשנות ההליך מביאה מטבע הדברים להוצאות גדולות יותר על ההגנה, ולפיכך סבר גם הוא שיש לזכות את הנאשם במחצית מהסכום המירבי על הוצאות ההגנה.

בנוגע למשקלה של השמירה על זכות השתיקה, אומר סולברג: "שמירה על זכות השתיקה איננה שוללת מתן פיצוי לנאשם שזוכה, אולם יש לה משקל, גם אם לא מכריע, בהחלטה בדבר עצם מתן פיצוי, ובהחלטה בדבר שיעור הפיצוי שייפסק... השיקול הוא רלוונטי. יש והשתיקה תימצא מוצדקת, יש ויימצא כי היה בה משום 'אשם תורם' לנזק שנגרם בהתארכות המשפט, או המעצר".

לפיכך נקבע, כי הנאשם יקבל מחצית מן הפיצוי המירבי על הוצאות ההגנה. מדובר על 1,400 שקל לכל ישיבה בבית המשפט המחוזי ועל 1,150 שקל לכל ישיבה בבית המשפט העליון. את הנאשם ייצג עו"ד גדעון היכל, ואת המדינה - עו"ד זיו אריאלי.