ברק - כך צמח נוכל במשמר השרון

לשמו של שר הביטחון היוצא, אהוד ברק, נקשרה יכולת פירוק שעונים ופריצת מנעולים. אולם לא רבים יודעים כי יכולת פריצה זו איפשרה לו בנערותו לבצע מעשים פליליים של ממש. זכרונם של מעשים אלה נמחה לאחר שבני קיבוצו של אהוד ברק הצעיר, אז אהוד ברוג, מחלו לו על כך בשל כשרונותיו הרבים. מי שלא סלח לו היה מנהל מדרשת רופין שסירב לקבל את ברק למדרשה בטענה שהמעשים הפליליים שלו ידבקו גם בחבריו.

את הפרטים הכמעט לא ידועים הללו חושף ההיסטוריון אורי מילשטיין בספרו החדש "אהוד ברק - הכישלון וחוסר האמינות" שפרקים ממנו יתפרסמו ב-News1 מדי יום שישי.

בין היתר מסופר בספר כי במבצע הצבאי הראשון שלו בסיירת מטכ"ל ב-1962 - הליכה שלושה ק"מ מעבר לגבול וחזרה ללא שום התקלות - הוא הפר פקודות ואף על-פי כן קיבל צל"ש; שבגלל רשלנותו נהרג איש צוות שלו והוא חמק מחקירה וממשפט צבאי; שבפעולה המפורסמת ביותר שלו, מבצע "אביב נעורים" בביירות ב-1973 הוא ביצע סדרה של שגיאות שכמעט הסתיימו בקטסטרופה ואף-על-פי כן קיבל ציון לשבח; שהוא אשם היחיד בטרגדיה של קרב סולטן יעקב ועוד ועוד.

הביוגרפיה הביטחונית של אהוד ברק, מצביעה על מצעד של כישלונות ומחדלים. ולמרות זאת הוא עדיין יקירן של כל האליטות הישראליות בתחום הביטחון ובייחוד של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפיכך חשיפת מסלול חייו הביטחוניים של ברק אינה מבהירה רק מיהו אהוד ברק האמיתי, אלא חושפת את התרבות הישראלית במערומיה: הפוליטיקאים שאינם מבינים דבר בתחום הביטחון, המפקדים הבכירים של צה"ל שידעו על ביזיונות ברק ושתקו ככבשים, העיתונאים כבן כספית ואילן כפיר שראו והתעלמו כצבועים, האינטלקטואלים ואנשי האקדמיה שהתקרנפו בעבור טובות הנאה כאחרוני הגנבים, עורכי העיתונים ומנהלי הוצאות הספרים שפחדו לפרסם כנמושות. זה סיפור על אליטות הישראליות שבגדו בעמם לטובת אינטרסים אישיים.

טיול לילי במכונית הנרי ג'י גנובה

בפרק הראשון שיפורסם מחר - "עיצוב אישיותו של נוכל" מתאר מילשטיין, על סמך עדויות בני משמר השרון, כיצד אהוד ברק הצעיר נהג לגנוב לשם תענוג הגניבה.

"כשהיינו בני חמש-עשרה קיבלה אחת המשפחות בקיבוץ, מקרובים בברזיל, מכונית אמריקנית אדומה ומפוארת מסוג הנרי ג'י. אהוד שכנע את צביקה, את מנחם ואותי לפרוץ למכונית ולנסוע לטיול. באחד הלילות ניגשנו אליה בחשאי, אהוד פרץ את המנעול בקלות, הדליק את המנוע ונהג במכונית, בלי רישיון ובלי ניסיון, בדרך החולות לנתניה. היינו בעננים. אהוד נראה לנו כל-יכול, מנהיג-על. חזרנו לפנות בוקר. אהוד החנה את המכונית בדיוק במקום שממנה נלקחה, ודאג, כמו גנב מכוניות מקצועי, לא להשאיר בה שום סימן. אני בטוח שעד היום בעלי המכונית אינם יודעים שמכוניתם נגנבה והוחזרה למקומה", מספר אברהם אמון שגדל כילד חוץ במשפחתו של ברק.

עוד מתאר מילשטיין כיצד פרץ ברק יחד עם בני גילו את מחסן הנשק של הקיבוץ והנהיג אותם למטווח באש חיה בפרדסים. לדבריו, במהלך גניבת אקדח ממחסן הקיבוץ, נשבר לו בריח האקדח. הוא מסר אותו לתיקון אצל מומחה בחדרה ולא החזיר אותו למחסן. ברק פיצח מנעול אופנוע של אחד מחברי הקיבוץ, ויחד עם חבריו השתולל בחרקות כל הלילה, ולפנות בוקר החזיר את האופנוע למקומו, מבלי שבעליו הרגיש בדבר.

רק על מנהל מדרשת רופין, שאליה נשלחו ברק וחבריו לעשות את שנת הלימודים האחרונה שלהם בבית הספר התיכון, לא הצליח ברק להטיל את קסמיו האישיים. המנהל סירב לקבל את ברק למדרשה בטענה שהמעשים הפליליים שלו ידבקו גם בחבריו, יפריעו להם ללמוד ואף ישחיתו את נפשם.

מאחר שלא למד, נשלח לעבוד במשך שנה בשטחי הפלחה של קיבוץ בנגב. אחרי שנה, בנובמבר 1959, הוא גויס לצה"ל. הוא ניסה להתקבל לקורס טיס, אך שם הונאותיו המילוליות לא רק שלא הרשימו את הבודקים, אלא אף גרמו להם להסתייג ממנו, והם דחו אותו.