העליון: נותרו זכויות לדיירים מוגנים

למרות שמגמת הפסיקה בנוגע לדיירים מוגנים היא לצמצם את הפגיעה בבעלי הדירות, עדיין לא עברה מן העולם ההגנה על הדייר. לפיכך, בעל נכס המבקש לפנות דייר מוגן - נדרש להוציא רשיון בנייה כמצות החוק. כך קובע (יום ג', 19.2.13) בית המשפט העליון.

השופט ניל הנדל אומר: "הטעם המרכזי למגמה פרשנית זו הוא חלוף הזמן ושינוי הנסיבות: ראשיתו של חוק הגנת הדייר בפקודה מנדטורית, שנקבעה בימי מלחמת העולם השנייה. הפקודה נוצרה על-רקע מחסור בחומרי גלם וחשש מפני מצוקת דיור, ומטרתה הייתה להגן על השוכרים. מני אז עבר החוק גלגולים שונים, והוכנסו בו מספר תיקונים, אך התזה הבסיסית שלו נותרה על-כנה: מתן רשת ביטחון איתנה לשוכרי דירות בבניינים ישנים, באמצעות הגבלת דמי השכירות והגבלת יכולת הפינוי. ברם, ברבות השנים השתנתה המציאות הכלכלית והחברתית בארץ.

"החוק ממשיך לעמוד על תלו, על-אף שהתשתית שעמדה בבסיסו לא תמיד נותרה בתוקף. תמונת העולם שעמדה בבסיס החוק איננה תופעה גורפת. יש בכך כדי להצדיק את הפרשנות המצמצמת של החוק, במובן זה שבתי המשפט יפרשו בדרך מתונה את ההוראות הפוגעות בקניינם של בעלי הדירות". סיבה נוספת למגמה זו, אומר הנדל, היא חוק כבוד האדם וחרותו, אשר העלה את זכות הקניין למדרגה של זכות יסוד חוקתית.

עם זאת, אומר הנדל, הפסיקה מלמדת על "הזכויות המתנגשות בשדה הקניין, בין בעל הדירה לבין הדייר. התנגשות זו מרחיבה את שיקול דעתו של בית המשפט במקרי הגבול. אף אם נהוג לנקוט בפרשנות מצומצמת, אין זה כלל אוטומטי. יש להתאימו לנסיבות המקרה ולאינטרסים של הצדדים, לרבות זכויות הדייר. יודגש כי אין בכך הכרזה על חזרה לתכלית החוק המקורית, אלא הכרה כי גם עתה ייתכן שידו של הדייר תהיה על העליונה".

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של מינה גרוס על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר ביטל את האישור שניתן לה לפנות שני דיירים מוגנים תמורת פיצוי של 600,000 שקל. גרוס, אשר חויבה בתשלום הוצאות של 15,000 שקל, יוצגה בידי עוה"ד יהודה שאוליאן וניר קהת, והדיירים - בידי עו"ד דוד הנדל.