בית המשפט העליון קבע (יום ב', 20.10.03) כי "הכונס הרשמי (כנ"ר) אינו רשאי להסתפק בהנחה המבוססת על שיקולים 'טקטיים' כדי לקדם פשרה, שתפעל לטובת נושיו של פושט רגל".
הדברים נקבעו בפסק דין בו נדחה ערעורו של עו"ד אליהו בלייר, המשמש כנאמן על נכסי פושט הרגל מנשה ליניבקר מאז יולי 1999, על פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך.
שנים אחדות לפני הכרזת פשיטת הרגל, העביר ליניבקר את חלקו בדירת המגורים המשותפת, ללא תמורה, לאשתו, לאה ליניבקר, ממנה התגרש בינתיים.
הנאמן ביקש מבית המשפט המחוזי לקבוע, כי העברת חלקו של ליניבקר בדירה בטלה, ולכן ניתן לממש את חלקו של ליניבקר בדירת המגורים ולחלק את תמורתו בין הנושים. זאת, בהתאם לסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי הענקה שביצע פושט רגל ללא תמורה, במהלך עשר השנים שלפני פשיטת הרגל - בטלה.
לאה ליניבקר טענה, כי במקרה זה מתקיים הסייג לביטול ההענקה, הקובע כי אם הוכיח מקבל ההענקה כי בזמן ההענקה יכול היה פושט הרגל לפרוע את כל חובותיו בלי להזדקק לנכס שהוענק - תיחשב ההענקה תקפה.
השופטת אלשיך קבעה, כי לאה ליניבקר הוכיחה את קיום הסייג, ולכן העברת חלקו של פושט הרגל בדירת המגורים לידיה - תקפה.
על פסק הדין הגיש הנאמן ערעור לבית המשפט העליון. לעמדת הנאמן הצטרף הכונס הרשמי, שהודיע לבית המשפט כי "מקובלת עליו עמדת הנאמן בכתב הערעור ובסיכומים".
עמדת השופט מצא היתה ש"אין ממש בערעור". במהלך הדיון בערעור, המליץ מצא לנאמן לשקול חזרה מהערעור. יתירה מכך; השופט מצא אף נזף בנציגת הכנ"ר, עו"ד הלית אלסר, על תמיכת הכנ"ר בערעור.
בהודעה שמסר לבית המשפט לאחר הדיון, ציין הכנ"ר כי "במקרה דנן, ראה הכנ"ר עצמו בתפקידו כמפקח וסבר כי אין זה מן הראוי למנוע מהנאמן הגשת הערעור, מאחר ובתוך 'עמו הינו יושב' ולעיתים תוצאת הערעור יכולה להיטיב עם הנושים אם יבואו הצדדים לידי פשרה. לפיכך, מסר הכנ"ר הודעה קצרה כי דברי הנאמן מקובלים עליו. לאור המלצת כבוד בית המשפט, סבור הכנ"ר כי על המערער למשוך את הערעור".
למעשה, הודה הכנ"ר כי תמך בערעור חסר-סיכוי, כאמצעי לחץ על פושט הרגל, במטרה להניעו להציע פשרה טובה יותר לנושיו.
בפסק הדין מתח מצא ביקורת חריפה על עמדת הכנ"ר, וציין כי "אכן, חובתו המרכזית של הכונס הרשמי היא לפעול ככל הדרוש להגנת עניינם של הנושים; אך במילוי חובה זו מוטל עליו לנהוג במקצועיות, באחריות ובהגינות כלפי כל הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל, לרבות החייב ומקבלי הענקות מן החייב, שהנאמן מבקש להחזירן למסת נכסי הנאמנות". במקרה זה, ציין מצא, לא נהג הכנ"ר בהתאם לחובה זו.
עם זאת, נוכח חזרתו של הכנ"ר מתמיכתו בערעור, החליט מצא שלא להטיל עליו תשלום הוצאות ללאה ליבניקר. ההחלטה היתה שונה ביחס לנאמן, שבחר שלא לחזור בו מהערעור: עו"ד בלייר חוייב לשלם לליבניקר הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח.
ע"א 670/03 עו"ד אליהו בלייר נ' לאה ליבניקר
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה