הסתרה של ההתעללות בילדים פגועים

מנתונים חדשים שנמסרו לראשונה בכנס באר שבע לשלום הילד עולה כי קיים תת-דיווח הגובל בהסתרה על תופעת ההתעללות בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל וההתעללות המינית בהם בפרט ובמיוחד.

כאשר לוקחים את כלל הדיווחים על התעללות בילדים בישראל, המוכלים על אוכלוסיית הילדים בעלי צרכים מיוחדים באוכלוסיה, היה צריך לצפות לכ-5,000 דיווחים בשנה. אולם בפועל, מסתבר כי היו 741 דיווחים בלבד, כשמהם נחקרו על-ידי החוקרים המיוחדים העוסקים בחקירת ילדים עם צרכים מיוחדים רק 219 ילדים.

בנוסף לכך, הצביעו הנתונים על כך שהפגיעות בילדים עם צרכים מיוחדים הם קשות הרבה יותר מאשר במקרים המקבילים בפגיעות בילדים רגילים. כך למשל, אם בודקים את סוג הפגיעה שהילד חווה, אנו רואים ש-36.3% נפגעים בפגיעות חמורות (אונס, בעילה בכוח, מעשה סדום). באוכלוסיה הכללית מדובר על 17.8%. יותר מפי שתיים.

מיכל ברייטמן, מפקחת ארצית לפיתוח מקצועי וחקירות ילדים וחקירות מיוחדות מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים הגיבה לדברים ואמרה כי כתוצאה מהמגבלות של הילדים עם צרכים מיוחדים קיים תת דיווח, ואף עובדים סוציאליים נמנעים לא אחת מדיווח למערכות המשפט בשל התלות הקיימת במטפל והרצון לעזור למטפל.

תלות באחרים

בנוסף, אוכלוסיית הילדים עם צרכים מיוחדים נפגעת הרבה יותר בשל תלותה הרבה באחרים, פיתוח הרגלים של צייתנות וכניעה, חוסר היכולת לספר על הפגיעה וחוסר אמון של הסביבה בדבריו של הילד המוגבל. ילדים אלה גם מודרים מפעילויות של בני גילם, ולכן אין להם ידע והבנה בסיסיים מה מותר ומה אסור. חלק מהפגיעות בילדים אלה מתרחש בתוך המשפחה, לעיתים מתוך תסכול עמוק וחוסר יכולת להתמודד עם הקשיים שעובר ההורה לילד מוגבל. אך חלק לא קטן של מקרי ההתעללות בילדים אלו, קורה דווקא במוסדות שבהם הם חוסים.

בעניין זה, טענה חברת הכנסת החדשה, עורכת הדין קרין אלהרר (יש עתיד), כי ההפרטה של המוסדות בהם חוסים ילדים עם מוגבלויות היא רעה חולה, והביקורת הציבורית על המתרחש במוסדות מופרטים אלה, החלה להתעורר רק אחרי שנחשפו פרשיות של התעללויות רחבות היקף. "יש צורך להקים מנגנון פיקוח אפקטיבי ולא להפריט את עצמנו לדעת".