תת-דיווח על התעללות בילד עם צרכים מיוחדים

מנתונים חדשים שנמסרו לראשונה בכינוס באר שבע לשלום הילד, הנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עולה כי קיים תת-דיווח הגובל בהסתרה על תופעת ההתעללות בילדים עם צרכים מיוחדים בכלל וההתעללות המינית בהם בפרט ובמיוחד. כאשר לוקחים את כלל הדיווחים על התעללות בילדים בישראל, ומשליכים אותם על אוכלוסיית הילדים בעלי הצרכים המיוחדים באוכלוסיה, היה צריך לצפות לכ-5,000 דיווחים בשנה.

בפועל, מסתבר כי היו 741 דיווחים בלבד, כשמהם נחקרו על-ידי החוקרים המיוחדים העוסקים בחקירת ילדים עם צרכים מיוחדים רק 219 ילדים. כך עולה מדבריהן של מיכל ברייטמן, מפקחת ארצית לפיתוח מקצועי, חקירות ילדים וחקירות מיוחדות ממשרד העבודה והשירותים החברתיים ויפעת קליין, עובדת סוציאלית ומנהלת תוכניות בתחום ילדים ובני נוער עם מוגבלות מאשלים - ג'וינט ישראל.

בנוסף לכך, הצביעו הנתונים על כך שהפגיעות בילדים עם צרכים מיוחדים קשות הרבה יותר מאשר במקרים המקבילים בפגיעות בילדים רגילים. כך למשל, אם בודקים את סוג הפגיעה שהילד חווה, רואים כי 36.3% נפגעים בפגיעות חמורות (אונס, בעילה בכוח, מעשה סדום). באוכלוסיה הכללית מדובר על 17.8%. יותר מפי שניים.

ד"ר ענבר הרטמן, מומחית לנוירולוגיית הילד והתפתחותו וחברה בוועדה להגנת הילד מהמרכז הרפואי אסף הרופא, ציינה כי ילדים בעלי מוגבלות נמצאים בסיכון פי שלושה ואפילו ארבעה לעבור התעללות בהשוואה לילדים רגילים. בדומה, טענה יפעת קליין כי מחקרים בעולם מצביעים על כך שילדים עם נכויות נמצאים בסיכון גבוה עד פי עשרה לאלימות כלפיהם. ילדים מוגבלים נפגעים יותר ממספר סוגים של פגיעה וסובלים יותר מפגיעות חוזרות ונשנות.

בעניין זה, טענה חברת הכנסת החדשה, עורכת הדין קארין אלהרר (יש עתיד), לשעבר מנהלת מערך הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת בר-אילן, כי ההפרטה של המוסדות בהם חוסים ילדים עם מוגבלויות היא רעה חולה, והביקורת הציבורית על המתרחש במוסדות מופרטים אלה, החלה להתעורר רק אחרי שנחשפו פרשיות של התעללויות רחבות-היקף.