שומן בירכיים - מסוכן גם הוא?

מחקר חדש מספק ראיות נוספות לכך שהיתרונות ההגנתיים שיש למבנה גוף בצורת אגס הם יותר אגדה מאשר אמת. המחקר גילה ששומן שנאגר באזור העכוז - הידוע גם כ"רקמת שומן של העכוז" - מפריש רמות חריגות של chemerin ושל omentin-1 - חלבונים שעלולים לגרום לדלקתיות ולמצב טרום-סוכרתי שידוע כעמידות לאינסולין, אצל אנשים עם תסמונת מטבולית.

תסמונת מטבולית היא קבוצה של גורמי סיכון שמופיעים יחד, מכפילים את הסיכון למחלות לב ומעלים את הסיכון לסוכרת פי חמישה ויותר. גורמי סיכון אלו כוללים היקף מותניים רחב, רמות נמוכות של ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (HDL) - הכולסטרול ה"טוב", לחץ דם גבוה, רמות סוכר בצום גבוהות (עמידות לאינסולין) ורמות טריגליצרידים גבוהות.

על-פי המרכזים האמריקנים למניעת מחלות (CDC), תסמונת מטבולית משפיעה על 35% מהבוגרים האמריקנים מעל גיל 20.

ידוע כבר שנים רבות כי שומן בטני נחשב לשומן המשמעותי ביותר בהיבט הבריאותי, ושומן עכוזי לשומן המגן מפני סוכרת, מחלות לב ותסמונת מטבולית. אך המחקר הנוכחי עוזר להבין כי הטענה שהשומן העכוזי "חף מפשע" אינה מבוססת ומראה כי רמות חריגות של חלבון יכולות להיות סמן מוקדם לזיהוי אנשים בסיכון לפתח תסמונת מטבולית.

צוות החוקרים גילה כי אצל אנשים עם תסמונת מטבולית מוקדמת, השומן העכוזי הפריש רמות גבוהות של chemerin ורמות נמוכות של omentin-1 - חלבונים הקשורים לגורמים אחרים שידוע כי הם מעלים את הסיכון למחלות לב ולסוכרת.

סמן להתפתחות סוכרת

רמות גבוהות של chemerin קשורות לארבעה מתוך חמשת המרכיבים של התסמונת המטבולית ויכולות לשמש כסמן ביולוגי לתסמונת מטבולית. כמו-כן הן מהוות גם סמן לדלקתיות ולעמידות לאינסולין, ויכולות לשמש אולי כחלק מהסמנים להשמנה בסיכון גבוה. החדשות הטובות הן שבעזרת ירידה במשקל ניתן להוריד את רמות ה-chemerin וכך גם את גורמי הסיכון לתסמונת מטבולית שהן גורמי סיכון להשמנה וליתר לחץ דם.

כדי לבצע את המחקר, גייסו החוקרים 45 חולים עם תסמונת מטבולית מוקדמת - המוגדרת כשלושה גורמי סיכון לפחות לתסמונת מטבולית מלאה, כולל השמנה באזור המותניים, יתר לחץ דם, עלייה מתונה ברמות הגלוקוז למרות שלא בטווח הסוכרתי, יתר שומן בדם ללא מחלה קרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם) או סוכרת. קבוצת ביקורת שמנתה 30 איש הורכבה ממשתתפים עם פחות משני גורמי סיכון לתסמונת מטבולית, עם רמות גלוקוז וטריגליצרידים נורמליות. שתי הקבוצות היו זהות במונחים של מין וגיל.

ספירת דם, פרופיל שומנים ורמות גלוקוז בדם, לחץ דם ורמות חלבון מגיב C נמדדו לכל המשתתפים. רמות ארבעה חלבונים המופרשים מרקמת שומן - chemerin, resistin, visfatin ו-omentin-1 נמדדו גם הן.

החוקרים גילו כי רמות ה-chemeren עלו ורמות ה-omentin-1 ירדו אצל משתתפים עם תסמונת מטבולית בהשוואה לאלו שבקבוצת הביקורת. הרמות החריגות של שני חלבונים אלו לא היו תלויות בגורמים כמו גיל, אינדקס מסת הגוף והיקף המותניים.

החוקרים סבורים כי מחקרים אפידמיולוגיים עתידיים צריכים להתמקד בהערכת תפקיד ה-chemerin כסמן להתפתחות סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות בתסמונת המטבולית.