הציבור לא אוהב אנשים עם מוגבלויות

אגודת אקים

אקים ישראל, הינו ארגון ארצי של הורים ושל אנשים עם מוגבלות שכלית בישראל. מיום היווסדו בשנת 1951, פועל הארגון למיצוי זכויותיהם, ולקידום שיפור איכות חייהם ורווחתם של כ-34,500 אנשים עם מוגבלות שכלית ומשפחותיהם, באמצעות סניגור משפטי וסניגור קהילתי. הארגון פועל להכללה של אנשים עם מוגבלות שכלית בקהילה, להעצמה של האנשים, לסנגור עצמי ולשילובם כחלק מהחברה, באמצעות מטה אקים ו-60 סניפים ומוקדי פעילות הפרוסים ב-77 ישובים ברחבי הארץ, במגזר היהודי והערבי.

אחוז גדול של אנשים לא ישמחו להכיר אדם שתואר כאדם עם מוגבלות שכלית, לעומת אחוז קטן יותר שלא ישמחו להכיר אדם המזוהה כאדם עם מוגבלות פיזית. אלו חלק מהממצאים העולים ממחקר שערכה אגודת אקים.

איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות שכלית מושפעת במידה רבה ממידת ההכללה שלהם על-ידי החברה. אולם לא רק איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות שכלית מושפעת מכך, אלא גם איכות החברה הישראלית כולה.

לרשויות המקומיות תפקיד חשוב בפתיחת דלתות הקהילה המקומית לאנשים עם מוגבלות ולמאבק בתופעת ה-"Not In My Back Yard" (ובקיצור: NIMBY) ["לא בחצר האחורית שלי"], אשר עדיין קיימת במקומות שונים. פעולות רבות מבוצעות על-ידי עמותת אקים ועמותות אחרות, לצורך הטמעת עמדות חיוביות כלפי אנשים עם מוגבלות, וגם משרד החינוך הגדיר נושא זה כאחד מיעדיו החינוכיים.

לצורך בדיקה עקבית ואמינה אחר הנושא השיקו באקים את מדד ההכללה של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית. מדד זה הנו מדד חברתי משולב, שנועד לבחון, מדי שנה - הן את עמדות הציבור הרחב בנושא והן את מדיניות השלטון המקומי בערים בישראל כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית.

חשש מאגרסיביות

ממצא בולט ומסכם של מדד הכללה הוא הקשר הישיר בין היכרות וקשר עם אדם עם מוגבלות שכלית לבין עמדותיו החיוביות. ככל שלאדם היכרות אישית קודמת עם אדם עם מוגבלות שכלית, כך עמדותיו כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית חיוביות יותר. קשר חיובי נמצא גם בין תפישת הידע הסובייקטיבי של המשיב ועמדותיו. ככל שלמשיב תפישת ידע רבה יותר בתחום המוגבלות השכלית, כך הוא דיווח על עמדות חיוביות יותר.

באקים סבורים כי לממצא זה יש השלכה קריטית לדמותה של מערכת החינוך בישראל ומקווים כי משרד החינוך ישכיל למנפו באופן שכל ילד במדינת ישראל יפגוש באופן סדיר ויכיר, במהלך תקופת לימודיו, ילדים עם מוגבלות שכלית. מפגש זה יניב תחושות חיוביות יותר בקרב אותם ילדים, כשיהפכו לבוגרים, כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית, ויקל על הכללתם בקהילה.

בבדיקה שנעשתה לגבי מידת ההכללה של הערים, תוך התייחסות לשני מרכיבים מרכזיים: פיתוח והפעלה של שירותים בסיסיים לאנשים עם מוגבלות שכלית (חינוך, דיור, תעסוקה ופנאי), והשני - מידת הכללה של האנשים בקהילה המקומית (כיתות קטנות בבתי ספר רגילים, דיור בקהילה, עידוד יציאה ממפעלים מוגנים לתעסוקה בשוק העבודה החופשי ופעילויות פנאי במתנ"ס הקהילתי) נמצא, כי אשדוד היא העיר המובילה במידת ההכללה של ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית בקבוצת הערים הגדולות בישראל.

מחקרים בעולם מראים כי החסם המשמעותי ביותר בפני שילובם של אנשים עם מוגבלות שכלית בקהילה נובע מסטיגמות, דעות קדומות, בורות ועמדות שליליות של הציבור הרחב כלפי אוכלוסיה זו. רוב הציבור אינו מודע לטווח היכולות של אנשים עם מוגבלות שכלית ואינו מודע לאפשרות ולצורך לשלבם בקהילה.

מסגרות נפרדות

צילום: נשארים בצד [צילום: פלאש 90]

אדם מסוכן?

יותר ממחצית מהנבדקים (52%) דיווחו שלא ישמחו להכיר אדם שתואר כאדם עם מוגבלות שכלית, לעומת 37% אשר דיווחו כי לא ישמחו להכיר אדם המזוהה כאדם עם מוגבלות פיזית.

במענה לשאלות הקשורות למסוכנות של אדם עם מוגבלות שכלית, כרבע מהנשאלים השיבו כי יחששו כי הוא מסוכן ועלול להיות אגרסיבי כלפיהם. כ-31% השיבו כי הוא חייב להיות במסגרת נפרדת.

ממצא שבלט בסקר הוא הדחק החברתי כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית לעומת אנשים עם מוגבלות פיזית. מתוך התשובות עולה, כי מרבית המשיבים אינם יודעים כיצד לפעול באינטראקציה עם אדם עם מוגבלות שכלית – 67% דיווחו כי לא יידעו כיצד לענות ו-48% לא יידעו מה הוא מצפה מהם.

תחושות חיוביות

הממצאים מצביעים על כך שמרבית המשיבים במחקר הביעו תחושות חיוביות הן כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית והן כלפי אנשים עם מוגבלות פיזית. ההבדלים נמצאו באשר לבושה, פחד ומתח, כאשר הציבור דיווח על תחושה רבה יותר של רגשות אלו כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית לעומת אנשים עם מוגבלות פיזית.

לא רוצים שכנים "כאלו"

הממצאים מצביעים על כך שיותר אנשים דיווחו על התנהגות הימנעותית או מתרחקת כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית לעומת מוגבלות פיזית. מעבר לייחוסים החשיבתיים, הרגשיים וההתנהגותיים לתיאורי המקרה, המשיבים נשאלו גם על אודות תפיסת המרחק החברתי באופן כללי כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית או מוגבלות פיזית. מהמחקר עולה כי כ-40% העדיפו לא להיות שכנים לאדם עם מוגבלות שכלית לעומת כ-20% ביחס לאנשים עם מוגבלות פיזית. בחינה נוספת נעשתה באשר לבחינת העמדות בהתאם למשתני-רקע. הנתון הבולט ביותר בהקשר זה הצביע על כך שככל שלאדם היכרות אישית קודמת עם אדם עם מוגבלות שכלית, כך תפישת העמדות הייתה חיובית יותר.

קשר חיובי נמצא גם בין תפישת הידע הסובייקטיבי של הנבדק ועמדותיו. ככל שלמשיב תפישת ידע רבה יותר, כך הוא דיווח על תפישה חיובית יותר במרכיב הקוגניטיבי.

לא להצביע

הממצאים הקשורים לתפישת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות פיזית מצביעים על כך שרובם המכריע של המשיבים (88% מהמשיבים לגבי המוגבלות השכלית ו-90% מהמשיבים לגבי המוגבלות הפיזית) סוברים כי אנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות פיזית צריכים להשתתף בפעילויות פנאי בקהילה ובמתנ”ס כמו כל אחד אחר.

באשר ליתר הזכויות, הממצאים היו פחות חיוביים והצביעו על תפישת זכויות נמוכה יותר כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית מאשר אנשים עם מוגבלות פיזית. דוגמה בולטת היא הזכות להצביע בבחירות: רק 63% סברו כי צריכה להיות לאנשים עם מוגבלות שכלית הזכות להצביע בבחירות, לעומת 98% שסברו כי לאנשים עם מוגבלות פיזית יש לתת זכות זו.

ממצאי המחקר מצביעים על הבדלים במידת התמיכה במימוש זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית לעומת אנשים עם מוגבלות פיזית. הציון הממוצע לתחומי הזכויות השונים עמד על 3.9 (על פני סקאלה של 1 עד 5, כאשר 5 מציין מידה רבה יותר של תמיכה בזכויות), כאשר מדובר באנשים עם מוגבלות שכלית, לעומת 4.7 כאשר מדובר באנשים עם מוגבלות פיזית.