בית משפט השלום בפתח תקוה חייב (יום ה', 9.10.03) את ראש מועצת גני תקוה, אבישי לוין, לשלם פיצוי בסך 20 אלף ש"ח, למי שהיה ממלא-מקומו וכיום - אחד המתמודדים מולו על ראשות המועצה, דב פליישמן, בגין פרסום לשון הרע.
בעקבות סכסוך פוליטי בין ראש המועצה לוין ובין ממלא-מקומו פליישמן, המשמש כיום כמנכ"ל פורום הסגנים בשלטון המקומי, שלח לוין מכתבים שונים לחברי המועצה וכן לעיתונות המקומית, בהם הוא מספר כיצד פיטר את פליישמן מתפקידיו במועצה, אף שלא היתה לו סמכות לעשות כן. עוד כתב, כי פליישמן מתחזה למ"מ ראש המועצה, אף-על-פי שפליישמן כיהן כל אותו הזמן כמ"מ ראש המועצה בפועל.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד ארז איתן, טען פליישמן כי בשנת 98' הוא חתם על הסכם קואליציוני עם לוין, לפיו בבחירות למועצה במסגרת רשימה משותפת ששמה "א.מ.ת. - תפנית", כשלוין ניצב בראש הרשימה המשותפת, ואִילו הוא יהיה מספר 2 שלה, ועליו לתמוך בלוין ולפעול ככל יכולתו להצלחתו. מאידך, לוין מחוייב למנות את התובע כסגנו וכממלא מקומו. ואכן, לוין נבחר לראשות המועצה ומינה את פליישמן, בהתאם.
"כשנה לאחר חתימת ההסכם פרץ סכסוך בין השניים, שמקורו, לטענת התובע, מאי-כיבוד ההסכם על-ידי הנתבע והפרתו בצורה יסודית. כתוצאה מהפרת ההסכם הנטענת, שובשה עבודת המועצה. לא אוּשר תקציב המועצה עקב אי-התייצבות רוב חבריה לישיבה שעל סדר יומה היה מונח אישור התקציב, ובנוסף עקב אי-קבלת חומר מתאים להכנת הישיבה מצידו של הנתבע, כך, לטענת התובע, סירבו חברי המועצה להכשיר הסכמים הנוגעים להיטל השבחה". מסכסוך זה, נטען, החלו מקרי הדיבה.
כך לדוגמא, טוען פליישמן, שלח לו לוין בפברואר 2000, מכתב בצירוף העתקים לכל חברי המועצה ולממונה על המחוז במשרד הפנים, שכותרתו "פעולתך החתרנית כנגדי וכנגד האינטרסים של המועצה". במכתב זה מוצג פליישמן כמי שעושה יד אחת עם ראש עיריית קריית אונו כנגד ראש מועצת גני תקוה וּכנגד תושביה.
עוד טוען פליישמן, כי על-אף שלוין לא היה מוסמך לכך, הוא פיטר אותו מתפקידיו כסגנו וממלא-מקומו, ושיגר לחברי המועצה מכתב זימון לישיבת "הדחה סופית" שלו, ואף דאג לפרסום כתבה בעיתון 'תל אביב' מרשת ידיעות תקשורת, ממנה עולה "שהתובע 'מתחזה' לממלא-מקומו של הנתבע".
בין יתר טענותיו, טען לוין, באמצעות עו"ד גבריאל לוי, כי מדובר ב"מאבקי יוקרה פוליטיים מקומיים, ועומדת לו הגנת 'אמת בפרסום' וההגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע, לגבי 'ביקורת והבעת דעה על פעולות ציבוריות... וכי כל המקרים בתביעה המייחסים מעשי דיבה לכאורה לתובע, נוגעים לתיפקודו, או יותר נכון לאי-תיפקודו ו/או לאופן תיפקודו של התובע הן כסגן ראש המועצה... והן מתוקף תפקידיו הציבוריים האחרים', וכי מדובר בביקורת לגיטימית וּמותרת על אנשי הציבור". עוד טען, כי לא הוא יזם את הכתבה בעיתון תל אביב.
השופט ישעיהו שנלר (שמונה בינתיים לשופט מחוזי בתל אביב, אולם ממשיך לדון בתיקים שהחל לדון בהם בבית משפט השלום בפתח תקוה) דחה את טענתו של לוין, לפיה לא כל העתקי המכתבים הגיעו ליעדם, מאחר ומדובר בטקטיקה ידועה וּמקובלת בין אנשי ציבור, לפיה נשלחים מכתבים המכונים "מכתבי העתקים", במטרה להבהיל את מקבל המכתב שיסבור שהעתקים אכן נשלחו. שנלר קבע, כי די להראות שחלק מההעתקים נשלחו, כדי להעביר את נטל ההוכחה על-כך שלא כל המכתבים הגיעו ליעדם, לשכמו של הנתבע.
לאחר שבחן קיומה של דיבה בכל אחד מארבעת מהפרסומים שנידונו בתביעה, קבע שנלר כי רק באחד מהם אכן מדובר בלשון הרע. עם זאת, בפרסומים האחרים מדובר בדברי אמת, או שפרסום שכלל אין בו לשון הרע, ובעניין הכתבה בעיתון, נקבע כי לא לוין יזם אותה ולא מפיו נאמר כי פליישמן "התחזה" לממלא-מקומו.
בבואו לסווג את החלק שהוחלט כי יש בו דברי הדיבה מצד לוין, מציין שנלר כי "הגישה הינה, כי כשמדובר באישי ציבור, תינקט פרשנות מרחיבה עת שנדרש בית המשפט לקבוע אם מדובר אכן בהבעת דעה או בגדר קביעת עובדה". שנלר קבע, כאמור, כי אחד המכתבים שנשלחו הוא בגדר דיבה ואין מדובר בהבעת דיעה על התנהגות או אופי התובע בעניין ציבורי, שתזכה להגנת החוק.
מאחר והדיבה היחידה שנמצאה נעשתה במכתב ולא בפרסומים המגיעים לכלל הציבור, קבע שנלר, הרי שגובה הפיצויים יהא בהתאם לכך. "המקרה דנן דומה לאותם מקרים בהם נפסקו סכומים שניתן לראותם כפיצויים סימליים, או כפיצוי המשקף עצם ביצוע עוולה ללא נזק... וכשהפיצוי לא בא, כאמור, להעשיר את התובע".
"יתר על כן", ציין שנלר, "לא שוכנעתי כאילו המכתב עצמו נועד לפגוע בתובע, וכאילו עצם המשלוח של המכתב לאותם מכותבים, נעשו בכוונה לפגוע בתובע... יש מקום גם בשקילת שעור הפיצויים, להתחשב [בכך] שמדובר באישי ציבור אשר נקלעו לסכסוך וכשבמסגרת סכסוך זה פעלו כפי שפעלו... יש לבחון את שאלת הפיצוי בזהירות יתר, ושוב, בהיבט של חופש הביטוי מול פגיעה באיש ציבור אחר".
"אכן, אין להתיר שימוש בלשון הרע אף ביחסים שבין אישי צבור, במיוחד פוליטיקאים. אולם, מאידך, אם נקבע סכום פיצויים גבוה, יכול ויביא הדבר לחשש מהתבטאות זו או אחרת של איש צבור כלפי משנהו, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובביקורת ציבורית הכרחית, לרבות בשאלות של 'לקראת בחירות' על כל המשתמע מכך. על אחת כמה וכמה כשלא מדובר על פרסום לקהל הבוחרים הפוטנציאלי".
בסיכומו של דבר, קבע שנלר כי לוין יפצה את פליישמן בסך של 20 אלף ש"ח, אולם כל צד יישא בהוצאותיו, מאחר ו"גם כשמדובר באישי ציבור, מן הראוי שיתכבדו בלשונם וכוונתי הן ביחס לתובע והן ביחס לנתבע. גם אם פרץ סכסוך זה או אחר ביניהם, לא היה מקום לצורת ההתבטאות כפי שמצאנו במקרה דנן".
בתגובה על פסק הדין, אמר דב פליישמן: "אני שמח על פסיקת בית המשפט ועל התזמון. לדעתי, כבוד השופט שנלר עשה בחכמה רבה, בכך שפרסם את פסיקתו עוד טרם הבחירות. עכשיו כולם יודעים, כי יצא המרצע מן השק וכי אבישי היה עסוק בהשמצות והכפשות לאורך כל הקדנציה האחרונה. מעבר לכך, אני לא מתכוון לרדת לרמה הנמוכה אליה הגיע אבישי לוין. אבישי שכח כי אנחנו עסוקים במלאכה החשובה של עשייה ציבורית ולא בעשייה אישית. אני משוכנע, כי ב-28 באוקטובר גני תקוה תעשה תפנית וכל התרבות הניהולית של מועצת גני תקוה תעבור סוף סוף את השינוי המיוחל".
ת.א. 5699/01 דב פליישמן נ' אבישי לוין
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה