התחייבו לדון בבי"ד; אך ידונו בבימ"ש למשפחה

התחייבות של בני זוג לנהל את התדיינותם אך ורק בפני בית דין רבני, אינה מונעת מאחד מהם לפנות בענייני רכוש, מזונות ומשמורת לבית המשפט למשפחה. כך קובעת (6.12.12) שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים, אורית בן-דור ליבל.

מדובר בבני זוג שפתחו תיק גירושין בבית הדין הרבני, ולאחר מכן פנו להליך של שלום בית. במסגרת זו נסגר התיק, ובני הזוג התחייבו: "צד התובע וצד הנתבע קיבלו על עצמם שאם חלילה תהיה תביעה פעם נוספת, בכל הנוגע לרכוש המשותף, למזונות האשה והילדים ולמשמורת הילדים, היא תיעשה אך ורק בבית דין נכבד זה, הדן על-פי תורת משה וישראל. בקשה זו אנו מגישים בשמנו ובשם כל ילדינו הקטינים להם אנו אפוטרופסים טבעיים".

למרות זאת, כאשר היחסים בין השניים עלו שוב על שרטון, הגישה האישה לבית המשפט למשפחה תביעה למזונות, משמורת וחלוקת רכוש. הבעל טען, כי היא מחויבת לפנות אך ורק לבית הדין הרבני, אך בן-דור ליבל דחתה את עמדתו. לדבריה, אותה התחייבות של הצדדים אינה יכולה לגבור על כך שסמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת לנישואין וגירושין, ואין הוא יכול לדון ביתר העניינים אלא בהסכמת שני הצדדים. לפיכך, אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט למשפחה לדון ביתר העניינים.

עוד אומרת בן-דור ליבל, כי בכל מקרה לא יכולים ההורים להגיע להסכמה המונעת מילדיהם הקטינים את הגישה לבית המשפט למשפחה. גם הקטינים הם צד להליך, ולכן בית הדין הרבני יכול לדון בענייניהם רק בהסכמתם. "הלכה היא כי הקטינים אינם כבולים לתוכן הסכמים שנעשו בעניינם ואין הם קשורים לערכאה השיפוטית שנבחרה על-ידי ההורים. הטעם לכך נעוץ בחשש כי במסגרת המאבק בין הורים עלולים הם שלא להקפיד במידה מספקת על האינטרסים של ילדיהם", מציינת בן-דור ליבל.