ביה"ד: לבחון העסקת עובדים מעל לגיל הפרישה

בית הדין הארצי לעבודה קובע, כי על מעבידים לחפש פתרונות מידתיים שיאזנו בין גיל הפרישה הקבוע בחוק לבין זכותם של עובדים הרוצים להמשיך בכך להמשיך ולעבוד מעבר לגיל זה. בית הדין גם מניח לפתחו של בג"ץ את השאלה האם קביעת גיל פרישה מחייב, המאפשר פרישה כפויה, היא חוקתית.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה עומדת בהרחבה (6.12.12) על האינטרס האישי והציבורי במתן אפשרות להמשך עבודה אחרי גיל 67 לנשים וגיל 70 לגברים, לצד האינטרס של המעביד לבצע תחלופה בין עובדיו. היא מציעה תשובות אפשריות לנימוקים בעד כפיית פרישה בגיל אחיד, ורומזת בכך שזוהי עמדתה. כאמור, דוידוב-מוטולה משאירה לבג"ץ לקבוע את חוקתיות גיל הפרישה הכפוי, תוך שהיא מציינת שבדרך כלל נטו השופטים לרמוז שלדעתם ההסדר חוקתי - אם כי היו גם קולות אחרים.

פתרונות מידתיים אפשריים

דוידוב-מוטולה ממשיכה ועוסקת בשאלה האם ניתן להעניק פרשנות אחרת לחוק בדבר גיל הפרישה, בלא לדון בשאלת חוקיותו, ומגיעה למסקנה חיובית. לדבריה, פרשנות כזו יכולה להיות שלעובד יש זכות לבקש את המשך העסקתו מעבר לגיל הפרישה שבחוק, תוך הטלת חובה על המעביד לשקול את הבקשה בנפש חפצה ותוך הימנעו מאפליה מחמת גיל.

לשקול בכובד ראש

"סוג נוסף של שיקולים - ואין בכך רשימה סגורה - הינו שיקולים מערכתיים של מקום העבודה דוגמת צרכיו האובייקטיבים של מקום העבודה פנימה ובתחרות מול מעסיקים אחרים באותו תחום, קשיים כלכליים, עובדים הממתינים לקידום ועוד. על המעסיק יהא לקחת בחשבון גם שיקולים פנסיוניים, הנוגעים להסדרי הפנסיה הנוהגים במקום העבודה".

הדברים נאמרו בפסק דין בו קיבל חלקית בית הדין הארצי את ערעורה של ליבי וינברגר בעקבות סירובה של אוניברסיטת בר-אילן להעסיק אותה מעבר לגיל 67. בית הדין הארצי קבע, כי האוניברסיטה לא בחנה את האפשרות להמשיך ולהעסיק את וינברגר ולפיכך תפצה אותה ב-50,000 שקל ותשלם לה הוצאות בגובה 7,500 שקל. את וינברגר ייצגה עו"ד כרמית שי, ואת האוניברסיטה - עוה"ד דרור פרנקל ודורית יוסף.