השם "שמן זית" לא יופיע בתערובת שמנים

תקן חדש לשמן זית יחליף תקן משנת 1989. התקן החדש יגדיל את השקיפות לצרכן בכל הנוגע לטיבו של שמן הזית ולאיכותו, יבטיח כי מדובר במוצר בריא וימנע רמאויות.

התקן החדש קובע כי חל איסור על ציון "בטעם שמן זית" על תערובת שמנים המכילה גם שמן זית כדי למנוע הטעיה. במסגרת זו עודכנו קני-המידה לטוהר, הוספו אמות-מידה לאיכות, נקבעו ערכים מרביים למזהמים (כגון: מתכות כבדות ושאריות חומרי הדברה) ונקבע כי שמן שאינו מפרי עץ הזית בלבד, אין לכנותו בשם הכולל את המילים "שמן זית" או "בטעם זית".

נושא מרכזי הנכלל בתקן החדש הוא הבטחת מרכיבי הבריאות במוצר. קני המידה לאיכות השמן, כולל טוהר ותכולת שאריות מתכות כבדות וחומרי הדברה נוסחו כך שיתעדכנו כל פעם שיתעדכנו הערכים בקודקס אלימנטריוס (של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ושל ארגון המזון העולמי) או של ארגון הזית הבינלאומי (IOC). עד כה צויינו גבולות וערכים קבועים שהתיישנו עם הזמן. השינוי הזה בתקן עוזר לשמור על בריאות צרכן שמן הזית.

כאמור, נושא חשוב נוסף שהוגדר בתקן נועד למנוע רמאויות. התקן החדש מחייב סימון ארץ הייצור על המיכל. סימון זה נועד למנוע תופעה של ייבוא שמן נחות מארצות הים, ערבובו עם שמן מקומי ושיווקו כשמן מקומי. על-אף העובדה שהשמן הזר לרוב היה באיכות נמוכה מהשמן המיור בישראל לא הייתה דרך לגלות את המקור. התקן החדש הקובע סימון ארצות המקור של השמנים בתערובת, יאפשר לברר מה חלקו של השמן תוצרת הארץ במיכל. לעניין זה השפעה גם על מחירו של השמן. מאחר שמחיר השמן המקומי יקר משמעותית מחלק מהשמנים המיוצרים ביוון, באיטליה ובארצות אחרות, שנתמכים על-ידי ממשלות הארצות האלה, ניתן היה לערבב את השמן המקומי היקר עם שמן מיובא זול, לסמן על המיכל את מקור השמן כישראל ולדרוש מחיר גבוה בהרבה משאיכות התערובת מצדיקה.

על התקן החדש חתם שר התמ"ת. מהלך זה הוא צעד נוסף במסגרת מימוש המלצות הצוות שמונה על-ידי שרי התמ"ת והחקלאות לתמיכה בענף שמן הזית.