רחל ומגדל

שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, ידוע בחיבתו למקורות בכלל ולמשפט העברי בפרט. גם כאשר אין קשר ישיר בינם לבין נשוא פסיקתו, מוצא קליין את הדרך לשלב אותם - כפי שעשה בהחלטה קצרה שכתב בשבוע שעבר (23.11.12).

"ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" - פותח קליין את החלטתו, אותה כתב מספר שעות לפני שנכנסה השבת שעברה, בה נקראה פרשת "ויצא" בה מופיע פסוק זה. וכיצד זה שייך לעניין?

ההחלטה ניתנה במחלוקת בין דני ראובני לבין חברת הביטוח מגדל, בעקבות פשרה לפיה תשלם מגדל לראובני 330,000 שקל. המחלוקת נגעה לשאלה מי ישא באגרת בית המשפט בתביעה שהגיש ראובני, בסך 16,000 שקל. מאחר שהדבר לא נקבע בהסכם הפשרה, נזקק קליין לדיני פרשנות החוזים כדי להכריע במחלוקת.

"התכלית הסבירה, ההוגנת והצודקת של תביעות נזקי גוף היא להעביר את נטל האגרה לפתחו של המזיק המבטח", אומר קליין. "אני גם משוכנע שאם 'טרדן מתערב' היה פונה אל הצדדים בעת המשא-ומתן ומציג בפניהם את הבעיה, אשר לא זכתה למענה מפורש בהסכם, תשובתם הייתה שהאגרה תחול על המבטחת כפי שהדבר מקובל בכל ההסכמים בתיקי נזקי גוף".

מכאן מגיע קליין לפרשת השבוע: "בנסיבות אלו אני סבור שאם הנתבעת הייתה רוצה לפטור עצמה מתשלום האגרה, הייתה צריכה לציין זאת בהסכם ב'רחל ביתך הקטנה' (מתוך פרשת השבוע ויצא, שנקרא אותה, בע"ה בשבת הקרובה בבתי כנסת, כפי שצוין בפתח החלטה זו) ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה".