דיקנס בירושלים - לל

ניחוח של סיפורי צ'רלס דיקנס עולה מפסק דינה של שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים, אורלי כתב-שמאי. או שמא נכון יותר לומר: צחנה של רדיפת בצע מצידו של עורך דין, שהתעקש להמשיך ולהיות האפוטרופוס על רכוש במיליוני שקלים של ילדה בעלת צרכים מיוחדים גם לאחר אימוצה.

הילדה ננטשה בידי אמה הביולוגית ואומצה בידי אם חד-הורית, אשר נפטרה מסרטן לאחר זמן קצר. בשנת 2006 אומצה הילדה בידי זוג שקלט אותה היטב ובחום, למרות היותה כאמור בעלת צרכים מיוחדים. נקודת אור בחייה הקשים של הילדה הוא היותה בעלת רכוש לא מבוטל: שלוש דירות רשומות על שמה ומכניסות לה 11,000 שקל בחודש, וגם 600,000-500,000 שקל בנכסים נזילים.

לרכוש זה מונה כאפוטרופוס עורך דין מסוים (שמו נאסר בפרסום). ההורים המאמצים ביקשו לבטל את מינויו, תוך שהם אומרים שאין בו שום צורך ומתחייבים לשמור את רכושה בנפרד כך שישמש רק אותה. עורך הדין כמובן התנגד, שהרי מי יוותר על שליטה ברכוש, ויותר מכך - על שכר הטירחה שהוא מקבל ממנו (בצורה הוגנת לגמרי, חייבים לומר). הנימוקים שלו היו אלטרואיסטיים: ההורים המאמצים יתקשו להפריד בין רכושם לבין רכושה של הילדה ויש להותיר רכוש זה בידי מי שמנהל אותו במומחיות.

העובדת הסוציאלית שבחנה את המקרה ציינה, כי ההורים "חשים עלבון מהמערכת שאינה סומכת עליהם כלכלית למרות שהפקידה בידיהם את חייה של הקטינה", והמליצה למנות אותם כאפוטרופסים תוך חיובם במתן דוחות על הנעשה ברכושה של הילדה. במפתיע, גם ההורים וגם עורך הדין הסתייגו מן ההמלצות. ההורים, שביקשו לקבל את ניהול הרכוש בלא למסור דיווחים, טענו שהיא חרגה מסמכותה. ואילו עורך הדין טען שהיא לא התייחסה לפער בין מצבם הכלכלי של המאמצים לבין רכושה הרב של הילדה, וכי באופן טבעי הם לא יוכלו להימנע מלהפלות בינה לבין בנם הביולוגי.

שמאי-כתב קיבלה את בקשת ההורים המאמצים. "נקודת מוצא זו בדבר ההתגייסות ללא רבב של המבקשים למען הקטינה - חייבת לעמוד לזכותם לצורך הכרעה בבקשה זו". להורים מאמצים, הזכירה, יש מעמד בדיוק כמו של הורים ביולוגיים. "טיעון בדבר 'טבע האדם' והעדפה אינהרנטית של הורים מאמצים את עצמם ואת ילדיהם הביולוגיים על פני הקטין המאומץ וזכויותיו - אינו ראוי וחותר תחת תכליתו של חוק האימוץ. על אחת כמה וכמה בנסיבות שלפנינו, לפיהן, לא נפל רבב במעשיהם של המבקשים אשר מטפלים בקטינה, שהינה בעלת צרכים מיוחדים, מזה שנים רבות" מוסיפה שמאי-כתב.

הכלל הוא, ממשיכה שמאי-כתב, שהורים מאמצים אחראים גם לרכושו של הילד המאומץ ורק במקרים יוצאי דופן ימונה אפוטרופוס חיצוני לרכוש זה. "עו"ד אלמוני, בטיעוניו - מנסה להפוך את החריג (מינוי אפוטרופוס לרכוש הקטין) - לכלל ולבטל, הלכה למעשה, את אותם סעיפים בחוק האימוץ והכשרות.
לכך אין בסיס ו/או הצדקה".

באופן מעשי קבעה שמאי-כתב, כי הדירות רשומות ממילא על שמה של הילדה וכל פעולה בהן עד שימלאו לה 18 מצריכה את אישור בית המשפט. בנוגע לכספים הנזילים, היא הורתה לפתוח חשבון נפרד על שמה של הילדה, לא בשל חשד כלשהו כלפי ההורים המאמצים, אלא משום שבמקרים רבים נפתחים חשבונות כאלו.