''
נקודה
תל אביב
שמיים בהירים
27°
ירושלים 24°
חיפה 27°
באר שבע 26°
אילת 31°
מדורים
שימושי PLUS

זוכו - ויקבלו פיצויים מוגדלים בשל מעצרם עקב פגמים מהותיים בחקירה

בית המשפט: התנהלות חריגה של חקירת משטרה, שאינה מתיישבת עם "נוהל תקין מצדיקה הגדלת הפיצוי לנאשם שזוכה"

רועי כוכבי
י"ג תשרי התשס"ד

בית המשפט העליון פסק (9.10.03), כי התנהלות חריגה "בכל קנה מידה" של חקירת משטרה, כזו ש"אינה מתיישבת בשום פנים ואופן עם נוהל תקין ועם עקרונות היסוד החייבים להנחות את המשטרה בכל הנוגע לביצוע חקירות", מהווה נסיבה המצדיקה תשלום פיצוי מוגדל לנאשמים שזוכו בדינם.

איברהים שלבי, ראלב מנצור והילאל בן-איברהים עבדל-חי, הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת רצח היצאנית בלה ויינשטיין בחוף תל ברוך באוגוסט 1992. שלבי זוכה מאשמה בבית המשפט המחוזי, ואילו מנצור ועבדל חי הורשעו בבית המשפט המחוזי ברצח, אך זוכו בערעור שהגישו לבית המשפט העליון.

עד לזיכויו במחוזי, שהה שלבי במעצר שנה וחמישה חודשים. מנצור ועבדל חי שהו במעצר עד זיכויים בבית המשפט העליון, תקופה של שלוש שנים ועשרים ום.

בעקבות זיכויים הגישו השלושה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפיצוי ולתשלום הוצאות הגנתם מאוצר המדינה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, הקובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לנאשם שזוכה פיצויים בשיעור שלא יעלה על סכום הקבוע בתקנות, אם מצא שלא היה יסוד להאשמה או שהתקיימו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

בית המשפט המחוזי דחה את טענת שלבי, מנצור ועבדל חי, כי לא היה יסוד להאשמתם. יחד עם זאת קבע, כי במקרה זה התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי והחזר הוצאות הגנה, שעיקרן טיבו של הזיכוי ונסיבותיהם האישיות של המערערים.

הפיצוי שפסק בית המשפט בשל המעצר הועמד על 20% מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות. על החלטה זו הגישו השלושה ערעור לבית המשפט העליון, באמצעות עורכי דינם דוד קולקר, עופרה אורנשטיין ואברהם ריכטמן.

בפסק הדין, שניתן על-ידי השופטת אסתר חיות, קובע בית המשפט, כי "המבחן שעל פיו יקבע בית המשפט, בדיעבד, כי לא היה יסוד להאשמה הוא מבחן אובייקטיבי. על בית המשפט להציב עצמו בצומת הדרכים שבה ניצבה התביעה ערב הגשת כתב האישום, ולבחון האם באותה נקודת זמן ובהינתן התשתית הראייתית שהייתה בפניה באותה עת, ההחלטה להעמיד לדין הייתה סבירה. קרי: האם היה בחומר החקירה שנאסף כדי להעלות אצל תובע סביר ציפייה כי בידיו ראיות לכאורה לביסוס ההרשעה... המסקנה לפיה לא היה יסוד להאשמה יכול שתוסק גם מקום שבו הייתה התרשלות בחקירה 'באופן שחקירה אחרת אותה ניתן היה לערוך באופן סביר, הייתה מצמיחה חומר חקירה אשר יש בו כדי לשכנע תובע סביר - המעיין במכלול החומר - כי לא קיימת ציפייה כי יש בחומר הראיות לכאורה שבידו, בסיס להרשעת הנאשם'... במקרה כזה, מבוססת המסקנה כי לא היה יסוד להאשמה על ראיות בכוח, אשר יכולות היו למנוע את הגשת כתב האישום, ואשר היעדרן מחומר הראיות, בנוסף או במקום חומר הראיות אשר שימש בסיס להגשת כתב האישום, נובע מהתרשלות בחקירה".

בעניינם של המערערים, קובעת השופטת חיות, אכן נפלו פגמים קשים בהליכי חקירת המשטרה בפרשה. פגמים אלה כוללים "מעורבות יתרה" בהליכי החקירה של עד המדינה בפרשה. עד זה, שהוגדר "בעייתי ביותר", הפך ל"חוקר מן המניין, היושב לצידם של החוקרים ונוטל חלק פעיל בחקירתם של העדים - כשהוא 'לוחץ' במעמד זה לשיתוף פעולה ו'נוקב' בפרטי האירוע שהעד אמור למסור לחוקרים...". ואולם, קובעת חיות, פרטים אלה לא היו ידועים לתביעה בעת הגשת כתב האישום נגד השלושה, ולכן לא ניתן לקבוע כי מנקודת השקפתה של הפרקליטות, בעת הגשת כתב האישום, "לא היה יסוד להאשמה".

עם זאת, קובעת חיות, במקרה זה בהחלט התקיימו "נסיבות אחרות, המצדיקות פיצוי גבוה יותר בשל מעצרם של המערערים. לדעת חיות, עילת הפיצוי "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" מנוסחת באופן רחב ו"מאפשרת גמישות באשר למגוון הנסיבות, אשר יכול ותבואנה בגדרה". נוסחה העמום של עילה זו הוא ראוי, לדבריה, היות שהוא מותיר לבית המשפט שיקול דעת להעניק פיצוי לנאשמים שזוכו במקרים המצדיקים זאת. מקרים כאלה עשויים לגעת ל"נסיבות הנוגעות להליך המשפטי עצמו", ל"טיב זיכויו של הנאשם" או ל"נסיבות אישיות של הנאשם שזוכה - כגון פגיעה בבריאותו, בשמו הטוב, משפחתו וכדומה".

"במקרה שלפנינו", מציינת חיות, "סבר בית משפט קמא כי המערערים זכאים לפיצוי ולתשלום הוצאות הגנתם בשל טיב הזיכוי ובשל נסיבותיהם האישיות של המערערים, אך פסק להם... פיצוי מצומצם בשיעור 20% בלבד מן הסכום המירבי וכן הוצאות הגנה", וקובעת כי לדעתה, "יש מקום להתערב בקביעותיו אלה של בית משפט קמא שכן, הפגמים אשר נפלו בחקירת המשטרה מציבים את המקרה שבפנינו בקטגוריית המקרים המקימים זכאות לפיצוי ולהחזר הוצאות, בשל נסיבות הנוגעות להליך המשפטי.

לדעת חיות, "סיווג זה של הנסיבות המזכות בפיצוי, חומרתה של ההתרשלות במקרה הנדון, והנסיבות האחרות אותן מנה בית משפט קמא במניין שיקוליו... מצדיקים... את הגדלת סכום הפיצוי שנפסק והעמדתו על 80% מן הסכום המירבי הקבוע בתקנות הפיצויים, לכל אחד מן המערערים".

את המדינה ייצג בהליך עורך הדין אלון אינפלד מהפרקליטות.

[ע"פ 11024/02, ראלב מנצור ואח' נ' מדינת ישראל; ע"פ 11132/02 הילאל בן-אברהים עבדל חי נ' מדינת ישראל]

תגובות

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה