דוח חשאי: נעדרי הקרב בסולטן-יעקוב יוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע

דוח חשאי שהונח לאחרונה על שולחנם של כמה מבכירי צה"ל, מוביל להחלטה כי חיילי הקרב מסולטן-יעקוב אינם עוד בגדר נעדרים, אלא הם חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע.

הדוח, שהוכן באישור הרטמכ"ל, נכתב בתום עבודת מטה מאומצת של צוות מיוחד, שבדק בחודשים האחרונים בדקדקנות את הפרשה וביצע שיחזור מלא של הקרב ממנו לא שבו החיילים זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. מטרת הבדיקה היתה לראות מה היה הסיכוי שהחיילים יצאו מהקרב בחיים.

הדוח מונח עתה על שולחנם של ראש אכ"א וראש אמ"ן במטכ"ל. לאחר שאלה יחוו את דעתם, יועבר הדוח לידי הרב הצבאי הראשי, תא"ל ישראל וייס, שיקבע האם ניתן להכריז על השלושה, כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע, כפי שנהג הרב בעניינם של 3 החיילים שנחטפו בהר דב.

המשמעות של הקביעה: המשפחות יוכלו לשבת שבעה על החיילים וצה"ל יתייחס אליהם בעתיד כאל חללים.

גורמים המעורים בנושא הדגישו הערב, כי טרם התקבלה החלטה, אולם גורמים בכירים בצה"ל אמרו, כי ניתן יהיה לקבוע כי לפחות 2 מהחיילים נהרגו בקרב וייתכן שאף שלושתם.

לדברי אותם מקורות, אילו התקיים תחקיר ממצה כזה בזמן אמת, ניתן היה לסיים את הפרשה הזאת מזמן ולחסוך צער רב מבני המשפחות.

יצויין, כי הצוות המיוחד הונחה לבדוק מה עלה בגורלם של החיילים ולא היכן הם נמצאים כיום, וההערכה נותרה, כשהיתה, שהפרטים המלאים מצויים בדמשק.

יונה באומל: הדוח סותר את המידע שבידי

יונה באומל, אביו של החייל הנעדר זכריה באומל, אמר הערב בערוץ 1, כי הוא דוחה את מסקנת הדוח, באשר היא סותרת את המידע אשר בידיו. באומל סירב לומר מהו המידע בו הוא מחזיק, אולם אמר כי "בשנים האחרונות, אני מקבל אינפורמציה מדמשק. יש לנו מקורות די טובים שם, שאומרים שזכריה בחיים. אני יודע שעד עכשיו, לא עשו מה שבאמת היו צריכים לעשות. לא בדקו אצל החיילים שהיו בקרב מה באמת קרה בקרב".

"לפני כ-10 שנים, קיבלתי חצי דיסקית מערפאת, אולם איש לא לחץ עליו כדי לברר מאיפה באה הדיסקית. אני הייתי בטוניס כמה פעמים, ואני יודע איפה הדיסקית נמצאה. זו לא היתה חצי דיסקית, אלא היתה זו דיסקית שלמה".

חובה על צה"ל להוציא דוח כזה, אולם יש סתירה בין מה שצה"ל אומר ובין מה שאני יודע. תמיד פעלנו לבד ולא ביקשנו סיוע מצה"ל במלחמה שלנו. נסענו על חשבוננו ועל חשבון ידידנו. צה"ל לא היה רלוונטי".

יצויין, כי לפני כחודשיים אמר באומל לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין (מפד"ל), כי למשפחה הגיע לאחרונה מידע, לפיו בנם בחיים, מצבו "סביר באופן יחסי", והוא הועבר מסוריה ללבנון [ראו קישור].

לפיכך, אמר באומל, בכוונתו להיאבק ביישום מסקנת הדוח, שתביא להכרזה על בנו ושני חבריו, כעל חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע.

הקרב בסולטן-יעקוב

ב-11 ביוני 1982 הוכרזו 5 חיילים ישראלים כנעדרים, לאחר קרב כושל ועקוב מדם עם כוחות סוריים ופלשתיניים ליד הכפר סולטן יעקוב, בתחילת מלחמת לבנון. היה זה אחד הקרבות הקשים והטראגיים בתולדות צה"ל, בו נהרגו כ-20 לוחמים ועשרות אחרים נפצעו.

תחילה, היו שמועות כי החיילים נפלו בשבי, אולם כיוון שהטנק השלם שלהם שנפל בשבי, הוסע במצעד ניצחון ברחבי דמשק. בבית הקברות היהודי בדמשק, ערכו הסורים קבורה מדומה, מבויימת ומצולמת היטב, אבל התברר כי הנעדרים אינם קבורים שם.

מספר שנים אחר כך, הוחזרו לישראל אריאל ליברמן וחזי שי, שניים מהשבויים, במסגרת עסקת חילופי שבויים עם סוריה ועם אחמד ג'יבריל, מפקד החזית העממית לשחרור פלשתין. שלושה חיילים, שהיו טנקיסטים מישיבות ה'הסדר' - זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן - עדיין נעדרים. זכריה באומל הוא אזרח אמריקני.

מאז הקרב, נתקבלו דיווחים סותרים באשר למקום הימצאם ומצבם של הנעדרים. במשך השנים, התייחסו פקידים פלשתיניים וסוריים מספר פעמים למידע שיש בידם על הנעדרים, אך סירבו לשתף פעולה במאמצים להשבת הנעדרים. כך, למרות מאמציה המרובים של ישראל, גורלם של יהודה כץ וצבי פלדמן, בניהם של ניצולי שואה, כמו גם גורלו של זכריה באומל, נשאר בלתי ידוע למרות הדיווחים. בדיווח שהתקבל מארגון אמנסטי אינטרנשיונל, נאמר כי לפחות כמה מן החיילים הנעדרים עודם בחיים ומוחזקים תחת פיקוח סורי.

לפני 10 שנים, קיבל יונה באומל מיאסר ערפאת, חצי מהדיסקית של בנו, מה שחיזק את הערכתו כי בנו חי. לפני כשלוש שנים, דרש באומל להקים בית דין צבאי רבני, שיקבע סופית האם הנעדרים חיים או שניתן להכריז עליהם כחללים שמקום קבורתם לא נודע.