רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אילן ש' שילה, דחה (יום ג', 7.10.03) את בקשתה של או.אי.אם חברה להשקעות בע"מ, למנות בורר במקומו של השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן, בהליך שהיא מקיימת עם המשיבים, ובעיקר עם חברה בשם 'דיור וקיט בע"מ' ומי שהיה בעל השליטה בה, יוסף דיאמנט.
או.אי.אם. עוסקת במתן אשראי והעניקה ל'דיור' הלוואות, עליהן חלה ריבית פיגורים גבוהה במיוחד, המגיעה לשיעור שנתי של 285%, צמוד לדולר.
'דיור' לא עמדה בהחזר ההלוואות ונקלעה להליכי פירוק, במסגרתם ניתן נגדה צו הקפאת הליכים, גובש הסדר נושים והיא נמכרה לצד שלישי. במסגרת ההסדר נקבע, כי או.אי.אם תוכל לתבוע תשלום כספים ממי ששימש כנאמן לביצוע הסדר הנושים וזאת לאחר שתמצה את זכויותיה כלפי המשיבים האחרים - דיאמנט ומספר חברות שהיו בשליטתו ושערבו להלוואה שקיבלה 'דיור'.
בחודש מאי 2002, מינתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות שטרנברג-אליעז, את השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן לבורר בתביעת או.אי.אם נגד המשיבים, לפי הסכם בוררות שבין הצדדים, אך או.אי.אם הגישה את תביעתה לשטרוזמן רק לאחר 7 חודשים וסירבה להבטיח את שכרו, בסך 20,000 דולר.
עקב הסירוב להבטיח את שכרו לא החל שטרוזמן לדון בעניין, ואו.אי.אם ביקשה, באמצעות עו"ד ישראל פלס, למנות בורר חליף, בנימוק ש"החזרת הבוררות לדיון בפני כב' השופט (בדימוס) א. שטרוזמן, תוך חיוב המשיבים בתשלום שכר טרחתו בהתאם להסכם הבוררות, עלולה ליצור דעה קדומה כנגד המבקשת, ובפרט שסכום התביעה שלפניו גבוה מ-7 מיליון ש"ח".
המשיבים, באמצעות עו"ד שקד, טענו שתביעתה של המבקשת היא תביעה לריבית נשך (למעלה מ-285%), המוגשת לאחר ששילמו לאו.אי.אם את קרן האשראי ואת הריבית. הם הוסיפו שהתביעה עצמה והסכמי הבוררות והאשראי מנוגדים לתקנת הציבור, ויש בהם משום עושק של המשיבים וכי הסכמי הבוררות והאשראי בוטלו על-ידן.
יתר על כן, טענו המשיבים, הסכם הבוררות נעשה למראית עין בלבד. לטענתם, מדובר בקנוניה שרקח עו"ד ישראל פלס, אותו הן מגדירות כ"Alter ego" של או.אי.אם. עוד הוסיפו וטענו, שעו"ד פלס יודע שאינם מסוגלים לשלם את החוב הנתבע מהם וכל כוונתו בקיום הבוררות היא "להוציא את הכספים" מהנאמן של 'דיור' ולחלוק אותם עם דיאמנט, היות שלפי פסק הדין בהסדר הנושים הוא מחוייב למצות בתחילה את תביעתו ביחס אליהם.
המשיבים צירפו לתמיכה בטענתם תמליל שיחה טלפונית בין עו"ד ישראל פלס לבין דיאמנט, החושף את תוכנית הקנוניה של פלס. "עיון באותו תמליל", אומר הרשם שילה, "מעלה כי לכאורה יש ממש בטענת המשיבים: עו"ד פלס אכן הודיע לדיאמנט את דבר כוונתו לקיים את הבוררות כדי לקבל פסק למראית עין. על יסוד הפסק התכוון עו"ד פלס לגבות כספים מן הנאמן של 'דיור', ולא לגבותם מהמשיבים, והוא הוסיף והציע לשתף את דיאמנט ברווחיו מן הכספים האלה חלק כחלק".
הרשם אילן מוסיף, כי "או.אי.אם ועו"ד פלס לא חלקו על נכונות התמליל, ולא ביקשו לחקור את דיאמנט; הם הסתפקו בתשובה לקונית, לפיה הדברים אינם רלוונטיים. בנסיבות האלה, ומחמת כבודו של עו"ד ישראל פלס, לא אביא כאן את השיחה כלשונה, ואסתפק במסקנה כי לצרכי הבקשה שלפניי, הדברים אכן נכונים".
בדחותו את הבקשה למנות בורר במקומו של השופט בדימוס שטרוזמן, קובע שילה כי השיהוי הרב בהגשת התביעה לשטרוזמן והעובדה ששכרו לא הובטח על-ידי או.אי.אם, מצביעות על-כך שאו.אי.אם מבקשת לזכות בבורר שנראה לה נוח יותר לעניינה. לדעתו, התנהגותה של או.אי.אם נגועה בחוסר תום-לב, "ואף יותר מכך". חוסר תום-הלב נלמד, בין השאר, מ"מזימתה של המבקשת, באמצעות עו"ד ישראל פלס, לעשות את הבוררות מכשיר להוצאת כספים מהנאמן של 'דיור'".
בשא 14237/03, בש"א 14698/03 או.אי.אם חב' להשקעות בע"מ נ' כב' השופט בדימוס אורי שטרוזמן ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה