ביהמ"ש נגד "ייקוב הדין את ההורה" - לל

"אכן, עיקרון 'טובת הקטין' הוא עיקרון על, שאין להטיל ספק בהיותו הבכיר, הראשון והחשוב שבשיקולים. אבל, אין פירוש הדבר, שעל בית המשפט לשוות מול עיניו רק את טובת הקטין ולהתעלם לחלוטין משיקולים אחרים, שנוגעים להורי הקטין - בחינת 'ייקוב הדין את ההורה'". כך אומר (18.10.12) שופט בית המשפט למשפחה בבאר שבע, ישעיהו טישלר.

בני זוג שלא נישאו הם הורים לילד בן שש. השניים מתגוררים במושב בערבה, אך בעקבות הפרידה ביניהם מבקשת האם לעבור למושב במרכז הארץ. על-רקע זה ביקש האב לקבוע, כי המשמורת על הילד תועבר אליו. ד"ר דניאל גוטליב, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, הציע חלוקת זמן בין ההורים, אך אם תעבור האם למרכז הארץ - תהיה המשמורת בידי האב והילד יישאר בערבה.

באופן חריג דחה טישלר את חוות דעתו של גוטליב, לאחר שהצביע על כך שנתן חוות דעת זהה במחלוקת דומה - ושם נדחתה חוות דעתו הן בידי בית המשפט למשפחה והן בידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. לדברי טישלר, חובה להביא בחשבון גם את צרכיה של האם:

"במקרה דנא, בחירתה של האם לעבור למרכז הארץ, היא יותר ממתבקשת, היא כמעט הכרחית. האם היא אשה צעירה, שאין כל הצדקה שתבלה ימיה ולילותיה בבדידות (לא מזהירה) במושב בערבה. לחיים במושב, יש ודאי יתרונות מסוימים, אבל יתרונות אלה, מתגמדים מול הבדידות הקשה, כמו גם ההתנוונות המקצועית וכשלון מוחלט במימוש 'האני' שלה, שהייתה נכפית על האם - אילו המשיכה להתגורר שם. הסיכוי היחיד שלה למצוא בן זוג אחר ולדאוג למימוש עצמי - היה דווקא בעקירתה מהמושב. אין בליבי ספק, שככל שהאם חפצת חיים - 'ההגירה' מהמושב בערבה הייתה כמעט צורך קיומי עבורה".

טישלר קובע, כי מבחינת הילד אין משמעות מרחיקת לכת למעבר, שכן בגילו הצעיר לא מדובר בטראומה והוא יוכל למצוא חברים ופעילויות גם במרכז הארץ. לעומת זאת, "השארתו של הקטין עם אביו בערבה - יצרה מצוקה קשה עד מאוד עבור האם, והשארתו של הקטין בערבה גרמה וגורמת לה ייסורים ממש ואלו לא נעלמו מעיני.

"...אמרתי כבר, שמבחינת טובתה של האם, המעבר למרכז היה בגדר הכרחי, ככל, שחפצת חיים היא, אבל אין פירוש הדבר, שזהו השיקול העיקרי העומד בבסיס הכשרת המעבר. אדרבא, השתכנעתי באופן מלא, שטובתו של הקטין 'מכילה' גם את השיקול של טובת האם. מדובר בשני שיקולים, שבמקרה דנא, אין ביניהם שום מתח והם משלימים זה את זה באופן מלא".

טישלר קבע, שהילד יעבור עם אמו למרכז הארץ, וההורים יקיימו את יתר המלצותיו של גוטליב לגבי הסדרי הראייה. והוא מסיים: "אין זה מיותר לומר, שהציפיה שלי מההורים היא, שיגלו את האינטליגנציה הרגשית הדרושה גם במצבי 'משבר'. אין בלבי ספק, שבשל תקלות לא מכוונות (ואולי אפילו מכוונות), אילוצים אובייקטיביים שונים, הן של ההורים והן של הקטין עצמו, יהיו מצבים, שבהם לא יהיה אפשר לקיים את המלצות המומחה. במצבים אלה, הציפיה היא, שכל אחד מההורים יצטייד בגמישות וברגישות הדרושה ויסיג לאחור את הנחישות לקבל את ה"נתח" שלו - ויהי מה. אני מניח, שהבעת רצון טוב של אחד מההורים, תתקל ברצון טוב של ההורה האחר. אוירה של הדברות עניינית, בוודאי תשפיע באופן חיובי על הקטין עצמו".