ד"ר מנוחין: "שיח לאומני משחית כל חלקה"

מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואיש המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון, ד"ר ישי מנוחין, אמר כי "לגילויי ארגוני זכויות האדם, לטענות המבקרים החברתיים ולתפישת העולם האוניברסלית אין מקום בשיח הלאומני המשחית כל חלקה טובה במרחב הציבורי בישראל".

הוא דיבר בכינוס 'מראות שבורות ארגוני זכויות אדם, אמצעי התקשורת וישראל', שערך (יום ד', 31.10.12) המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן.

"פעמים רבות", אמר מנוחין, "לאומניים מצפים מכלל החברים בחברה לקבל ולפעול אך ורק לפי פרשנותם ה'לאומית' את 'ערכי הלאום' כפרשנות הלגיטימית היחידה, ומי שלא נוהג כך, אינו נאמן דיו ללאום. ללא כל קשר לאמיתות הגילויים והטענות של ארגוני זכויות האדם או של האזרח הביקורתי, עצם הביקורתיות פוסלת בעיניהם של המבקרים. אפשר להוסיף ולפרט דוגמאות אין-ספור נוספות אבל נראה לי שהעיקרון ברור: כל מי שחושב אחרת ומבקר את פעולות או מדיניות ממשלת ישראל הוא 'אחר' מכיוון שאינו ישראלי או שהוא ישראלי פגום ולא ראוי. הוא 'אחר', הוא לא נאמן ומונע ממניעים זרים כמו כסף, חוסר יושר ואמינות, במקרה הטוב, ושנאה ובגידה או 'תקיעת סכין בגב האומה' במקרה הרע".

ד"ר מנוחין הפטיר בדוגמה שתקפה את תנועת אם תרצו "בקמפיין של אם תרצו, שהתנהל לקראת יום הזיכרון ב-2010 כיכּבו מודעות על-רקע של זר ונר זיכרון בהן הופיע הכיתוב: 'אנחנו מצדיעים, הם רודפים! הקרן החדשה ועדאלה חתרנים נמאסתם'. הם גם חילקו בבתי הכנסת נוסח חליפי של תפילת יזכור לזכרם של חללי צה"ל - אנשי ימין ואנשי שמאל כאחד - שכלל את דברי השנאה הבאים: 'יזכור את אלה אשר במחשכים חברו לגרועים שבאויבי ישראל כדי לפגוע בקדושים אשר מסרו את נפשם למען העם'. הם גם הפיצו קליפ עם שירו זורע השנאה של עמיר בניון המקדם את המיתוס הלאומני המתאר את השמאלנים כתוקעי סכין בגב האומה. בשיר כתוב בין השאר: 'אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ / אתה בא והורג אותי מבפנים... אני מסתער תמיד קדימה / עם הגב שלי אליך / ואתה משחיז את הסכין... הפה שלי חתום תמיד למען ביטחונך / אבל אתה מוסר אותי לזר".

מספר הכתבות על ישראל - פי 10 מסוריה

עוד הוסיף שטיינברג: "הארגונים היום הם בעלי ההשפעה הרבה בעולם. אותם ערכים של זכויות אדם לא באים לידי ביטוי כמו במקרה של הארץ, ולכן יש לבדוק טוב את המקורות וכמובן שלכל הארגונים יש אג'נדה והתקשורת משתמשת בציטוטים שלהם - וזה לא כשר כי התקשורת לא מבררת מקורות וזה ממש מעוות. הרבה פעמים התקשורת לוקחת עדויות מהאירגונים הללו - עדויות שסותרות אחת את השנייה. בין 2005 ל-2011 היו פי עשרה כתבות נגד ישראל מאשר סוריה - ואין שום מנגנון שימנע זאת".

פרופ' שטיינברג אמר כי "הטענות על זכויות אדם צריכות להיבדק, אבל צריך לבדוק טילים ולא רק קלוריות. מותר להשמיע ביקורת, אבל מכאן ועד פגיעה בוטה בזכויות אדם המרחק גדול. ואם מישהו שגה - יש להתנצל כמו גולדסטון. אם אתה לא יודע מה היה, פשוט אל תשתמש בזה לכתבה. יש להבדיל בין זכויות אדם שהן אוניברסליות, לבין פוליטיקה - שהיא פנים מדינית ומייצגת אג'נדה מסוימת".

סא"ל אביטל לייבוביץ, ראש ענף תקשורת בינלאומית מטעם דובר צה"ל, דיברה על עד כמה זכויות האדם באמת מעניינות את העיתונות. לדבריה, "בשנים האחרונות ישנה מגמה ההולכת וגדלה, שבה מצומצם הסיקור של התקשורת הבינלאומית על המצב הביטחוני בישראל, ובמקום זאת ארגוני ונושאי זכויות אדם מקבלים קשב רב יותר מבעבר". היא הוסיפה: "לדוגמה, בשנה האחרונה נורו 645 רקטות מעזה לישראל, שגררו מאות פרסומים בלבד ואילו הדוח של ארגון שוברים שתיקה זכה ל-200,000 פרסומים - רק לשם השוואה".

תקשורת מגויסת

דורנר הוסיפה כי "תקשורת מטעם היא לא תקשורת - לנו יש תקשורת מגוונת: תקשורת תומכת בשלטון אך יש גם תקשורת מבקרת ונשכנית ועיתונות חופשית היא זכות אדם בסיסית". היא ציינה: "בעניינים רגישים כמו זכויות האזרח התקשורת נמצאת בבעיה וכן גם בשעת מלחמה יש בעיה בתקנון האתיקה".