רוזן עומד של שלו: עוד עדים בהולילנד

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, דחה (יום ד', 24.10.12) את בקשתם של הסניגורים במשפט הולילנד, להימנע משמיעת עדי תביעה נוספים בעת שעד המדינה ש"ד עדיין אינו יכול להעיד בשל מצב בריאותו.

הסניגורים טענו, כי עדויות אלו יזהמו את עדותו של ש"ד, אשר יוכל להתאים את דבריו שלו לאלו של אותם עדים. רוזן כלל לא הגיב לטענותיהם של הסניגורים וקבע בצורה לקונית, כי החלטתו בנושא זה עומדת בעינה.

הסניגורים גם ביקשו מרוזן לשנות את החלטתו לפיה יישמע המשפט במשך 11.5 שעות ביום, ארבעה ימים בשבוע. לדבריהם, ניהול כה אינטנסיבי יפגע בצורה משמעותית בהגנתם של הנאשמים ובזכויות יסוד של כל עורכי הדין המעורבים בתיק - תובעים וסניגורים כאחד - בשל יום העבודה הארוך והפגיעה בחייהם הפרטיים. גם כאן לא התייחס רוזן לטענות ורק כתב, כי בכוונתו "לשקול לקצר קמעה" את ימי הדיונים.

יצוין, כי בזמן עדותו של ש"ד מתנהל המשפט חמש וחצי שעות מדי יום, בשל המגבלות שהטילו רופאיו של עד המדינה על אורך עדותו. ההערכות הן שכאשר ישוב להעיד לאחר שישוחרר מבית החולים, ידרשו רופאיו לשנות את מתכונת העדות, כך שש"ד יעיד כשלוש שעות, יזכה להפסקה של שעה וחצי, ויעיד שלוש שעות נוספות. לפיכך, המחלוקת בין רוזן לסניגורים נוגעת לישיבות בהן לא מעיד ש"ד, וכמובן לאחר שיסיים את עדותו.

החלטתו של רוזן למעשה לא ניתנת לערעור, שכן בית המשפט העליון מעניק חופש כמעט מוחלט לערכאות הדיוניות בקביעת נוהלי הדיון.

עקשנות מזיקה

ברור שיש לנהל את משפט הולילנד בקצב מזורז, אחרת הוא יימשך שנים על גבי שנים. אבל ברור עוד יותר, שהקצב והיעילות לא יכולים לבוא על חשבון הצדק בכלל ועל חשבון זכויות הנאשמים בפרט. טענותיהם של הסניגורים נגד ארבעה ימי דיונים בני 11.5 שעות כל אחד הן הגיוניות וצודקות, אך השופט דוד רוזן מתבצר בעמדתו בצורה עיקשת ואפילו אינו מנמק אותה. גם אם "יקצר קמעה" את הדיונים ויירד נניח לעשר שעות ביום, זהו מצב בלתי אפשרי מבחינה מקצועית ובלתי מתחשב מבחינה אנושית.