בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל (יום ד', 1.10.03) את ערעורו של מבוטח שרכבו נגנב, וחברת הביטוח סירבה לפצותו, בטענה כי הוא ביים את הגניבה ולא הוכיח כי רכבו מוגן על-פי דרישותיה. בית המשפט קבע, כי די בכך שהמבוטח יביא הוכחה ראשונית, לפיה דאג להתקין ברכב מערכת מיגון סבירה ותקנית, לשם העברת נטל הראיה על המבטח, אם ברצונו להוכיח כי המבוטח לא עמד בתנאים נוספים.
בפני בית המשפט המחוזי הובא ערעורו של מחמוד אבוגאנם, שמכוניתו נגנבה וחברת הביטוח 'המגן', שביטחה את המכונית, סירבה לפצותו, הן משום שלטענתה אין המדובר באירוע ביטוחי שכן הגניבה בויימה על-ידי המבוטח, והן משום שהמבוטח לא נקט באותם אמצעי מיגון בהם היה חייב לנקוט, על-פי הפוליסה.
לאחר שסירבה חברת הביטוח לפצות את אבוגאנם, הגיש הלה כנגדה תביעה כספית בבית משפט השלום, הנשענת על הפוליסה לביטוח כלי רכב.
בית משפט השלום פסק, כי אף שהמבוטח הרים את נטל ההוכחה לעניין עצם קיומו של הארוע הביטוחי, כלומר הצליח להוכיח שלא ביים את הגניבה, הרי שעדיין יש לדחות את תביעתו, שכן לא הצליח להוכיח כי כל אמצעי המיגון שנדרש להם על-פי הפוליסה אכן הופעלו במכוניתו.
בערעורו למחוזי, שהוגש באמצעות עו"ד משה גולני, טען אבוגאנם כי בית משפט השלום טעה, בהטילו על כתפי התובע את הנטל להוכחת קיומם של אמצעי המיגון, שכן המדובר בתניות פטור הבאות להחריג את הכיסוי הביטוחי, ולפיכך הנטל להוכחתן צריך לרבוץ על חברת הביטוח.
מנגד, טענה חברת 'המגן', באמצעות עו"ד מרדכי תגר, כי אבוגאנם הוא שהיה צריך להרים את הנטל להוכחת תנאים אלה, ומשלא הצליח להביא ולו מסמך אחד המאשש את טענתו, שהתקין את אמצעי המיגון הדרושים, הרי שאין כל מקום להתערבות בהחלטת בית משפט שלום בעניין.
בית המשפט המחוזי, שדן בסוגייה בהרכב של שלושה שופטים, הפך את החלטת בית משפט השלום, ופסק כי אף שהנטל לעניין הוכחת קיום אמצעי המיגון הנדרשים, אכן רובץ על שכמו של המבוטח וזאת ניתן ללמוד מלשונה הברורה והחד-משמעית של הפוליסה, הרי שהמבוטח במקרה הזה, הצליח להרים את הנטל הראשוני ולהוכיח כי עמד בחלק מהתנאים שנדרשו ממנו, באופן כזה, שנטל הראיה הועבר ממנו לחברת הביטוח להראות, כי לא עמד בכל יתר התנאים הנדרשים.
"משזו לא הרימה את הכפפה, המסקנה מכך היא, שעלה בידי המשיב להרים גם את נטל השכנוע, במידה שזה מוטל עליו", קבע סגן-נשיא בית המשפט, השופט יהושע גרוס.
השופט גרוס המשיך וקבע, כי סיטואציה כפי שהייתה במקרה דנן, שבה "אדם הבא לסוכן ביטוח וממלא אחר הדרישות שמציב זה בפניו לשביעות רצונו, כעדות הסוכן, חייב במקרה של גניבה לאתר קבלות וחשבוניות שניתנו לפני שנים לא מעטות, כדי להוכיח דבר קיומם של אמצעי מיגון. זהו מצב אבסורדי שקשה להשלים עמו".
השופט הוסיף וציין, כי בנסיבות בהן המבטח כולל בתנאי לחבותו, תנאי שאותו מבקש הוא לראות כתנאי מוקדם, רכיבים טכניים סבוכים שטיבם נהיר למבטח עשרת מונים יותר מאשר למבוטח, הרי שדי בכך שהמבוטח יביא הוכחה ראשונית לפיה דאג להתקין ברכב מערכת מיגון סבירה ותקנית, גם בלא להוכיח שזו ממלאת אחר כל הדרישות המרובות הכלולות בפוליסה, ודי בכך לשם העברת נטל הראיה לפחות למבטח". מה גם שחברת הביטוח ישבה בחיבוק ידיים ולא טרחה כלל להראות ראיות, כי מערכת ההגנה שהתקין המבוטח לא תאמה את התנאים המוקדמים של הפוליסה.
עוד נקבע, כי מצב זה, שבו בפוליסה נקבעים תנאים רבים וסבוכים בדרישות מיגון הרכב, שגורמים להכבדה יתירה על המבוטח הוא "בלתי סביר, ולפיכך "קורא להתערבות לטובת המבוטח" שהוא ללא ספק הצד החלש באירוע.
לאור כל אלה, קיבל בית המשפט פה-אחד את הערעור, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום בכדי שהלה יכריע בסוגיית גובה התשלום. כמו כן, חוייבה חברת 'המגן' בהוצאות משפט בשתי הערכאות, בסך של 17,500 ש"ח.
ע"א 3263/00 אבוגאנם מחמוד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה