מסוכסכים ומכבדים

בתי המשפט למשפחה רגילים למריבות קשות ביותר ולקרעים חריפים ביותר בין בני משפחה: בעל ואישה, הורים וילדים, אחים ואחיות. לכן, אין זה פלא שכאשר בית משפט זה נתקל במערכת יחסים שונה - הוא מוצא למקום לציין זאת.

אישה באה בימים ביקשה לחזור בה מהענקת זכויותיה במשק חקלאי במושב לבנה ולכלתה. שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, רותם עיאש, דחתה (2.10.12) את הבקשה בשל שורה של נימוקים עובדתיים ומשפטיים. אחד מהם היה, שהאישה אינה יכולה לבטל את המתנה בטענה של התנהגות מחפירה מצד מקבליה, משום שיחסם אליה הפוך בתכלית. וכך תיארה זאת עיאש:

"בית המשפט לענייני משפחה יושב יום יום וצופה במשפחות מנהלות סכסוכים. יש לציין, כי מנהג הנתבעים להמשיך ולארח את אימם ובן זוגה, באופן כפי שנעשה גם במהלך ניהול ההליך, תוך כדי הדיונים המתנהלים בביהמ"ש, אחת לשבועיים לפחות, הוא מנהג יוצא דופן וראוי לציון. גם באולם ביהמ"ש ניכר היה כי הנתבע נבוך מעצם המעד, נהג בכבוד באמו, לא השמיע ולא אמירה אחת חסרת כבוד כלפיה.

"ביהמ"ש צופה יום יום בבני משפחה המתנכרים להוריהם, לילדיהם ולאחיהם, ואילו הנתבעים שבפני השכילו להפריד בין הכבוד שהם רוחשים ונוהגים בתובעת ובין ההליכים המתנהלים. ניסיון התובעת להעיד בחקירתה עדות שתתמוך בטענותיה אלו, בדבר התנהגות מחפירה, היה ניסיון רפה ואפילו התובעת עצמה העידה, כי היא ממשיכה לבקר אצל הנתבעים, אלא שניסתה להגיד כי היא מגיעה למושב לא במיוחד בשביל לבקר את הנתבעים, אלא משום שגם אחיה מתגוררים במושב.

"אין זה רלוונטי לעניין הטענה בדבר 'ההתנהגות המחפירה' אם התובעת מגיעה במיוחד לבקר 'רק' את הנתבעים, או שהיא מבקרת אותם במסגרת סבב ביקורים משפחתי. בפועל ביתם של הנתבעים פתוח בפני התובעת ובן זוגה, הם יושבים באותו בית (4-3 שעות בכל ביקור לגרסתה של התובעת), אוכלים, שותים ולמעט אירוע אחד בו הוזכר הנושא, הנתבעים אף אינם מזכירים את דבר ניהול ההליכים המשפטיים מחמת כבודה של התובעת.

"בן זוגה של התובעת לא מצא מילים לתאר את טיב האירוח שהתובעת ובן זוגה מקבלים בבית הנתבעים. לשאלת ב"כ הנתבעים האם התובעת ובן זוגה מגיעים מדי שבת להתארח בביתם של הנתבעים, השיב בן זוגה של התובעת, כי הם מגיעים שבת כן שבת לא. וכאשר נשאל האם הנתבעים מתנהגים יפה אל התובעת ובן זוגה, ענה בן זוגה כך: 'מה זה יפה. יותר יפה מזה לא יכול להיות. אני אוהב אותם".

שתי מסקנות. האחת: באמת אפשר לנהוג בגדלות נפש ולהבדיל בין סכסוך כספי נקודתי ובין יחסים משפחתיים מתמשכים. השנייה: כיבוד אם אינו רק מצוה המובנת מאליה, אלא גם יכול להשתלם מבחינה ממונית.