בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חייב את המדינה לפצות אזרח עובד צה"ל לאחר שקבע כי המדינה הפרה הסכמות עימו, שעל פיהן תידחה פרישתו המוקדמת ויתאפשר לו לעבוד שנה נוספת. בית הדין קיבל את טענתה של עו"ד מיכל ריינפלד-פויירשטיין, שייצגה את העובד, כי המדינה נהגה בחוסר תום לב.
השופטת איטה קציר, וחברי המותב יעקב קב ונקי ומנחם לבנהרט, הורו למדינה לשלם לעובד, כ-68,000 שקל פיצוי על הפסד שכר עבודה, כ-12,000 שקל הפרשות שלא נעשו לקופות גמל, וכן פיצוי בסך 15,000 שקל על עוגמת נפש. כמו-כן הורה בית הדין למדינה לשלם לעובד הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 4,000 שקל.
העובד, מהנדס תעשיה וניהול במקצועו, זומן ביוני 2008 למפקד מפעל צבאי באזור חיפה, שבו עבד, ובפגישה הוצע לו לפרוש פרישה מוקדמת. הוסבר לו כי הוחלט להקטין ב-2008 את מספר העובדים במפעל, וכי נקבעה מכסה של 28 עובדים שיוצאו לפרישה מוקדמת. העובד אמר כי מסיבות כלכליות אינו מעוניין לפרוש, ואף אם תיכפה עליו פרישה - יזדקק לזמן ממושך לצורך התארגנות.
דחייה בחודש
ואולם לאחר התייעצויות עם הסתדרות המהנדסים ומשפחתו, חתם העובד על מסמך הקרוי "הסכמה לפרישה מוקדמת". במסמך נאמר כי יפרוש בסוף 2008. עם זאת, סוכם בעל פה שפרישתו תידחה ל-2009 אם תתמלא עד סוף 2008 מכסת הפורשים.
ואכן היו 28 עובדים אמורים לפרוש. ואולם בפועל נדחה מועד הפרישה של 6 מהם בחודש אחד לתחילת פברואר 2009. המפעל טען כי מכיוון שלא הגיע למכסה הדרושה של 28 פורשים ב-2008, כפי שסוכם, העובד חייב לפרוש כבר בסוף אותה שנה.
לא הועילו פגישות נוספות עם ראשי המפעל ועם יו"ר ועד העובדים, והעובד נאלץ לפרוש כבר בסוף 2008.
טענת המדינה - חסרת תום לב
בשל כך הגיש העובד, באמצעות משרד עוה"ד יצחק ריינפלד בחיפה, תביעה לבית הדין לעבודה נגד המדינה, בעלת המפעל, לפצותו על הפרת ההסכמות, ולשלם לו את שכרו לשנת 2009.
המדינה טענה כי העובד חתם מרצונו על הסכמה לפרישה מוקדמת. במסמך זה לא הוזכר כל תנאי המאפשר את דחיית הפרישה.
בפסק הדין צוין כי לא הייתה מחלוקת שאכן הובטח לעובד כי אם המדינה תעמוד במכסת הפורשים ב-2008, תידחה פרישתו ל-2009. בית הדין קיבל את עמדת עו"ד ריינפלד-פויירשטיין כי טענת המדינה שהכוונה הייתה שהעובד יפרוש במהלך שנת 2009, ולא בסופה, היא טענה חסרת תום לב, ויש לדחותה. "סביר כי הצדדים סיכמו שמועד פרישתו של התובע יידחה לסוף שנת 2009, כך שיעבוד שנה שלמה נוספת בטרם יפרוש, על-מנת לאפשר לו להתארגן בהתאם ובהתחשב במצבו הכלכלי", נכתב בפסק הדין.
המדינה לא נתנה הסבר
בית הדין ציין כי אומנם פרישתם של 6 עובדים נדחתה בחודש, לתחילת 2009, אך בשום מקום לא ניתן הסבר של ראשי המפעל מה היו השיקולים המקצועיים והראויים לדחייה זו. על טענת המדינה כי דחיית מועד פרישתם של ששת העובדים ל-2009 נעשתה "בתום לב ומשיקולים ראויים ונכונים", נאמר בפסק הדין כי "'תום לב ושיקולים ראויים' אינם מילות קסם" וכי המדינה לא נתנה במהלך המשפט הסבר מפורט לשיקולים ולנימוקים שעמדו בבסיס דחיית מועד הפרישה של ששת העובדים בחודש אחד בלבד.
לפיכך, נפסק כי המדינה הפרה את ההסכמות עם העובד לדחות את פרישתו המוקדמת לסוף 2009, אם תתמלא מכסת הפורשים ב-2008.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה