אושרה עסקת הטיעון: עבודות שירות לבלאו - לל

שופט בית משפט השלום בתל אבי, עידו דרויאן, גזר (יום ב', 3.9.12) ארבעה חודשי עבודות שירות על אורי בלאו בפרשת קם. בלאו, עיתונאי בהארץ, הורשע במסגרת עסקת טיעון בהחזקת ידיעה סודית בידי מי שאינו מורשה לכך ודרויאן אישר את העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון.

בלאו קיבל מענת קם, אז חיילת בלשכת מפקד פיקוד המרכז יאיר נווה, דיסק און-קי ועליו 1,800 מסמכים שהוציאה קם ממחשבי הלשכה בה שירתה. 180 מהם סווגו "סודי ביותר" ו-500 סווגו "סודי". מאוחר יותר נחשף בלאו לתוכנם של המסמכים, ובהם "תוכניות אופרטיביות שונות למבצעים צבאיים ולעת מלחמה, סיכומי דיונים שונים בצה"ל לרבות מפורום מטכ"ל, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא בפעילות שוטפת ובמצבי חירום, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל בגזרות השונות, תכוניות עבודה של צה"ל, תורת הלחימה ואמל"ח של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל, שיבוצי קצינים וכיוצא באלה".

למרות זאת, המשיך בלאו להחזיק במסמכים ופרסם על בסיסם מספר כתבות, שאושרו בידי הצנזורה. בספטמבר 2009 סוכם עם בלאו שהוא יחזיר את המסמכים והמדינה תרכוש עבורו מחשב נייד חדש, אך בפועל הוא החזיר 50 מסמכים בלבד. "מכאן ואילך, המשיך הנאשם להחזיק באורח בלתי מבוקר, במיקום שאינו ידוע למאשימה, בכל המסמכים שקיבל, לרבות חמישים המסמכים לגביהם יצר מצג לפיו כביכול החזירם למדינה. בהמשך החזקתם כאמור היה משום סיכון פוטנציאלי רב שמתבטא באפשרות כי תכנים רגישים שמצויים בהם ייחשפו או יגיעו בדרך כלשהי לידי גורמים עוינים, אפשרות שהייתה מסבה נזק בל ישוער לבטחון המדינה", נאמר בכתב האישום. בלאו החזיר את המסמכים רק כאשר שב ארצה בשנת 2010.

זה לא חופש העיתונות

אמרנו בעבר ונאמר שוב: לעבירות שביצע אורי בלאו אין כל קשר לחופש העיתונות. אפשר להיות עיתונאי חוקר בלי לעבור על החוק. עיתונאים כפופים לחוק כמו כל אזרח אחר. לחופש העיתונות יש מגבלות שקובע החוק, וכמו כל חופש במדינה דמוקרטית - הוא אינו מוחלט, אלא נתון לאיזונים בין אינטרסים שונים. התנהלות המדינה כלפי בלאו הייתה רכה בצורה שערורייתית, החל מההסכם הראשון עימו, דרך ההימנעות מבקשה להסגרתו וכלה בעונשו המגוחך. המו"ל שלו, עמוס שוקן, שסייע לו לחמוק מחקירה כלל לא נחקר. זה לא חופש; זו אנרכיה.