העליון נגד מפגש קצרצר של החשוד ועוה"ד באולם

תופעה פסולה

במקרים רבים מאוד נפגשים עורכי הדין עם לקוחותיהם רק דקות אחדות לפני תחילת הדיונים בענייניהם - אם משום שהמשטרה מנעה את המפגש קודם לכן, אם בשל מינויים בידי הסניגוריה הציבורית רק באותו יום ואם בשל אילוצים של הסניגורים עצמם. כעת, כאמור, קובע בית המשפט העליון שמדובר בתופעה פסולה שיש להימנע ממנה

מפגש קצרצר בין חשוד לבין עורך דינו המתקיים באולם בית המשפט, אינו מהווה מימוש של זכות ההיוועצות. כך קובע (יום ה', 23.8.12) בית המשפט העליון, בפסק דין רב-חשיבות לנוכח התופעה הנפוצה של קיום מפגשים כאלו.

במקרים רבים מאוד נפגשים עורכי הדין עם לקוחותיהם רק דקות אחדות לפני תחילת הדיונים בענייניהם - אם משום שהמשטרה מנעה את המפגש קודם לכן, אם בשל מינויים בידי הסניגוריה הציבורית רק באותו יום ואם בשל אילוצים של הסניגורים עצמם. כעת, כאמור, קובע בית המשפט העליון שמדובר בתופעה פסולה שיש להימנע ממנה. עמידה של הסניגורים והחשודים על זכותם לפי פסק דין זה, תאלץ את המשטרה ושירות בתי הסוהר להתארגן בצורה שונה ולהביא לקיום המפגשים ביחידות וזמן סביר לפני הדיונים.

בפסק דינו בעניינו של ראתב אבו-עצא, שגרם למותו של השוטר שלומי אסולין, אומר השופט יורם דנציגר בהתייחסו לטענותיו של עו"ד משה מרוז: "בא כוח המערער מדגיש כי מדובר היה במפגש הראשון והיחיד שנמשך מספר דקות בלבד. מדובר במפגש מזדמן, כשאולם הדיונים היה גדוש, סוער ומלא בתקשורת ובצלמים, אנשי משטרה, חוקרים, בני משפחה ועוד. בא-כוח המערער טוען כי אין במפגש זה בתנאים האמורים כדי לקיים את זכות ההיוועצות. סבורני כי יש ממש בטענה זו המעוגנת היטב בהוראת סעיף 34(ג) לחוק המעצרים, לפיה הפגישה עם עורך-הדין לצורך ההיוועצות תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, בכפוף לנקיטה באמצעי פיקוח על תנועותיו של העצור.

"נסיבות המפגש הנטענות על-ידי בא-כוח המערער, אשר לא הוזמו על-ידי המשיבה, אינן מתיישבות לטעמי עם דרישות החוק. זכות ההיוועצות הינה זכות מהותית ויסודית ויש להקפיד על קיומה בתנאים שיאפשרו את מיצוי זכויותיו של החשוד". דנציגר חוזר על שאמר בפסק דין קודם, שטרם הביא לשינוי המתחייב: "מן הראוי שהמופקדים יתנו דעתם על החובה להבטיח לכל נאשם הליך משפטי הוגן וייצוג הולם. בפרט מכוונים דברי לצורך לאפשר לנאשם תנאים פיסיים הולמים להיפגש עם סניגורו (במובן של מקום מפגש ראוי) ואת הזמן הסביר הדרוש לו להתייעץ עם סניגורו".

בהמשך פסק הדין, קובע דנציגר כללים ברורים לוויתורו של חשוד על זכות ההיוועצות, אשר רק בהתקיימם ניתן יהיה לקבל ויתור כזה:

* ויתור על זכות ההיוועצות צריך להיות ברור ומפורש ואין להכיר באפשרות לוויתור משתמע.

* "על הוויתור להיות חופשי ומרצון. אל להם לחוקרים לחתור להשפיע על הנחקר באמצעות תרגילי חקירה למיניהם כי ינטוש את זכות ההיוועצות".

* "גם אם החשוד מוכן ליתן הסכמתו המפורשת לוויתור על זכות ההיוועצות, על צוות החקירה לוודא שהחשוד מבין את משמעות הוויתור על-מנת שיהיה זה ויתור מדעת".

* "על צוות החקירה לתעד את הוויתור בהקלטות וידיאו-אודיו או בלית ברירה בצורה ברורה ומפורשת בכתב, עליו חתום הנחקר".