העליון: שכ"ט בתביעות תאונות דרכים - כולל ערעור

שכר הטירחה המירבי של עורך דין בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יהיה 13% מהסכום שייפסק לטובת לקוחו - גם אם יהיה בתיק ערעור. כך קובע לראשונה (יום ד', 22.8.12) בית המשפט העליון, בהלכה רבת חשיבות בתחום תאונות הדרכים.

כללי לשכת עורכי הדין קובעים, בעקבות הנחיה מפורשת בחוק הפלת"ד, כי כאשר הוגשה תביעה לפי חוק הפלת"ד לבית המשפט - יוגבל שיעור שכר הטירחה מותנה-התוצאה לשיעור של 13%. אם התביעה הסתיימה בפשרה, יהיה השכר 11%; ואם לא הוגשה תביעה - יהיה השכר 8%. הכללים אינם אומרים האם סכומים אלו מתייחסים לערכאה אחת בלבד, או שהם יחולו גם במקרה של ערעור ודיון בשתי ערכאות.

השופט חנן מלצר קובע, כי בחינת מטרתו של חוק הפלת"ד מובילה למסקנה, כי שכר זה יחול גם במקרה של ערעור. "תכליתו העיקרית של חוק הפלת"ד היא סוציאלית - להקל על אלו שספגו נזקי גוף עקב תאונות דרכים לקבל סעד מהיר והולם בגין נזקיהם וסבלם", הוא אומר. לכן, מוסיף מלצר, גם פרשנותו של החוק צריכה לצאת מאותה נקודת יסוד.

למנוע מצב של שכ"ט ללא הגבלה

לדברי מלצר, "מגמת הפרשנות הראויה - היא פרשנות השוללת חלופה על פיה רשאי עורך הדין לגבות שכר טירחה בשיעור הגבוה מהנקוב בחוק הפלת"ד בנסיבות כלשהן במתווה הנורמטיבי הקיים". מלצר מונה שורה של נימוקים המובילים למסקנה ששכר הטירחה המירבי כולל גם דיון בערעור:

* כל פרשנות אחרת תוביל למעשה לכך שלא יהיה שכר טירחה מירבי, שכן עורך הדין יוכל לגבות ככל העולה על רוחו תמורת הטיפול בערעור. מצב זה מנוגד לתכליתו של החוק. כך גם האפשרות שעורך הדין והלקוח יסכימו מראש על שכר טירחה נוסף בגין הטיפול בערעור.

* אם בית המשפט יידרש לקבוע את שכר הטירחה בערעור, יהיה בכך משום סרבול של ההליך - שוב בניגוד לתכליתו של החוק.

* נכון שלכאורה עלול עורך הדין להידרש לטפל בחינם בערעור, אך שכר טירחה מותנה תוצאה נגזר מטבעו מהתשלום שמתקבל בסופו של התהליך - קרי: לאחר הערעור. יתרה מזאת: אם בסופו של הערעור גדל הפיצוי - יגדל גם שכרו של עורך הדין.

* אם בית המשפט בערכאת הערעור יפסוק סכומים נוספים לטובת הלקוח בגין שכר טירחה והוצאות - סכומים אלו לפי הדין שייכים ללקוח ולא לעורך הדין.

* במקרה של החלפת עורכי הדין בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, ניתן לחלק ביניהם את שכר הטירחה המירבי בהתאם לתרומתו של כל אחד מהם לתוצאה הסופית. מלצר משאיר בצריך עיון את השאלה כיצד בדיוק ייעשה הדבר.

הפן החיובי של חופש העיסוק

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של ישראלה ארליך וקבע, כי על עו"ד ישראל ברטל, שייצג אותה בעקבות פגיעתה בתאונת דרכים, להחזיר לה את שכר הטירחה שנפסק לו מעבר ל-13%. העליון דן בנושא בגלגול שלישי בשל השלכותיו העקרוניות. הוא קיבל את עמדתה של שופטת השלום דאז, שושנה אלמגור, והפך את החלטת שופטי המחוזי דאז - הילה גרסטל (כיום נשיאת ביהמ"ש המחוזי מרכז), עוזי פוגלמן (כיום שופט בבית המשפט העליון) ואילן שילה (כיום סגן נשיאת המחוזי מרכז).

המשנה לנשיא בדימוס אליעזר ריבלין והשופט סלים ג'ובראן הסכימו עם מלצר, אם כי חלקו עליו בנקודה אחת. מלצר קרא למחוקק לקבוע שעל שכר הטירחה שישלם הלקוח יתווסף מע"מ, בעוד ריבלין וג'ובראן סברו - וכך הוחלט - שאין מקום להתערבות בנקודה זו.

ג'ובראן הרחיב את הדיבור על טענתו של ברטל, לפיה הגבלת שכר הטירחה מהווה פגיעה בחופש העיסוק. לדבריו, ברטל לא הוכיח את הפגיעה, ובכל מקרה - היא מידתית. ג'ובראן מוסיף: "הפן החיובי של הזכות לחופש עיסוק, ככוללת את הזכות לשכר הוגן, ביטחון תעסוקתי, תנאי עבודה הולמים וכיוצא באלו, טרם פותח דיו במשפט הישראלי ומעולם לא נבחנה האפשרות להכריז על בטלותו של חוק על-רקע זה... אף אם תיאורטית ניתן להורות על פסילתו של חוק מכוח הפן החיובי של חוק יסוד: חופש העיסוק, ישנה כברת דרך של ממש בין עצם האפשרות שיתעוררו מקרים שבהם יהיה מקום להורות על בטלותו של חוק, לבין מימושה".

ברטל חויב להחזיר את הכספים העודפים - 10% מגובה הפיצוי שנפסק לטובת ארליך - בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאז 1996. כמו-כן הוא חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. ארליך יוצגה בידי עו"ד מלכית ברק, וברטל ייצג את עצמו.