עיריית הרצליה תשלם לבעלי קרקע בעיר פיצוי של 1.2 מיליון שקל בשל הקפאת אישורי הבנייה על הקרקע במשך 21 שנים. כך קבע (יום ד', 22.9.12) בית המשפט העליון בתום הליך משפטי שנמשך 13 שנים.
חברת כלפון נווה ארזים רכשה בשנת 1973 חלקת קרקע ברחוב סוקולוב בהרצליה. באפריל 1976 החליטה הוועדה המקומית לפרסם תוכנית מתאר חדשה לרחוב, ובפועל מאותו מועד הוקפאה הבנייה באיזור. התוכנית הופקדה רק בשנת 1997, ומאותו מועד לא ניתן היה להוציא היתר בנייה אלא באישור הוועדה המחוזית. כלפון הגישה בשנת 1999 תביעה נגד העירייה, אשר נדחתה במחוזי, התקבלה בעליון והוחזרה למחוזי לקביעת הפיצוי. לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהפיצוי יהיה 1.2 מיליון שקל בתוספת מע"מ, ערערה העירייה לבית המשפט העליון.
הטענה המרכזית של העירייה הייתה, שהיא חויבה בכפל פיצוי: הן בשל אובדן היכולת ליהנות מפירות הנכס, והן בשל ירידת ערך הקרקע כתוצאה מהתוכנית שפורסמה בשנת 1998. המשנה לנשיא בדימוס, אליעזר ריבלין, דחה טענה זו באומרו:
"ברגיל, שניים הם האינטרסים הכלכליים המרכזיים הנלווים לזכות הבעלות במקרקעין. האינטרס האחד ענייננו בשוויו של הנכס עצמו, שהרי לבעל הנכס נתונה הזכות למכרו בכל עת ולקבל תחתיו את ערכו הכספי בשוק. האינטרס האחר עניינו ביכולתו של הבעלים ליהנות מפירות השימוש בנכס המקרקעין - בין אם בשימוש עצמי, בין אם באמצעות השכרת הנכס לאחר. כך, אין בעובדה כי בעל הנכס זוכה בתקבולים מהשכרתו, כדי לגרוע מיכולתו למכור את הנכס בכל שלב ובכך ליהנות - נוסף על דמי השכירות שנתקבלו - גם מתמורת המכירה. מדובר, איפוא, בשני אינטרסים נפרדים ומצטברים, העשויים להוות - כל אחד בתורו - ראש נזק המצדיק פיצוי בנפרד".
בית המשפט העליון קיבל את טענת העירייה לפיה אין מקום לחייב אותה בתשלום מע"מ על הפיצוי - טענה שגם חברת כלפון הציעה לו. במקביל נקבע, כי הפרשי הריבית וההצמדה שתקבל כלפון יחושבו מהיום בו הוציאה כספים על תכנון והוצאות אחרות, ולא מיום הגשת התביעה. העירייה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את החברה ייצגו עוה"ד תמיר יחיא ואל-סלהוב, ואת העירייה - עו"ד אילנה בראף-שניר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה