העליון: החמרת מחלה של מבוגר - עבירת הריגה - לל

מי שתוקף אדם מבוגר צריך להביא בחשבון את האפשרות שהמותקף סובל ממחלה כלשהי, העלולה להחמיר עד כדי גרימת מוות בשל התקיפה. אם כך אכן מתרחש, התוקף אשם בהריגה. כך קובע (יום א', 5.8.12) שופט בית המשפט העליון, אורי שהם.

שהם דחה את ערעורו של אלכסיי שולמן על הרשעתו בהריגתו של פיוטר גויכמן בשנת 2006, כאשר היה גויכמן בן 65. לאחר שפרץ ויכוח בין השניים, היכה שולמן את גויכמן בבקבוק ופצע אותו. תוך כדי הקטטה נפטר גויכמן מהתקף לב, שנגרם לאחר שהקטטה החמירה את מחלת הלב ממנה סבל.

בהחלטתו דן שהם בין היתר בטענתו של שולמן, לפיה לא התקיים היסוד הנפשי של הריגה משום שלא היה מודע למחלתו של גויכמן, והוא דוחה אותה. תחילה קובע שהם: "חזקה היא כי מי שתוקף אדם בראשו, שהוא כאמור אזור רגיש, שכל פגיעה בו עלולה להיות קשה במיוחד, באמצעות בקבוק זכוכית, ובהמשך פוגע וחובל בגופו, כי אותו אדם מודע לכך שהדבר עשוי לגרור תוצאה קטלנית. חזקה זו, שהיא פרי ניסיון החיים והשכל הישר, לא נסתרה על-ידי המערער".

שהם מוסיף: "אין הכרח כי המערער יצפה במדויק את דרך גרימת המוות, ודי בכך כי צפה את האפשרות, כי מעשיו האלימים עלולים לגרום לתוצאה קטלנית, ואין חולק כי המערער היה מודע לגילו המבוגר של המנוח. לטעמי, האפשרות כי בכל אדם בגילו של המנוח מקננת מחלה כלשהי, אשר עלולה להוביל למותו, בעקבות ספיגת חבלות קשות, נכללת בתחום הצפיות הסבירה. לפיכך, יכול וצריך היה המערער לצפות כי פרץ האלימות הפתאומית והקשה שהתרגש על המנוח, עלול לגרום למותו, עקב אותה מחלה שאפשר שהיא מקננת בו.

"אופן התרחשות התוצאה הקטלנית, קרי: התקף לב, שאירע עקב דחק נפשי על-רקע מחלת לב ממנה סבל המנוח, אינו חורג מגדר הצפיות הסבירה, והוא נכלל בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המערער, וזאת, אף בהעדר ידיעה לגבי מחלת הלב של המנוח".

גם ערעורו של שולמן על עונשו - תשע שנות מאסר בפועל - נדחה בידי ביהמ"ש העליון. שהם חוזר ואומר, כפי שאמר העליון פעמים רבות לאחרונה, כי קיימת "מגמה להביא להחמרת הענישה, בגין ביצוע עבירות שעניינן פשיעה אלימה המתרגשת עלינו בשנים האחרונות, ומתוך ניסיון להתמודד עם תופעת האלימות ההולכת ומתגברת בחברה הישראלית".