דוח מבקר המדינה שפרסם המבקר (52א') מגלה ליקויים מהותיים גם ברבים ממוסדות המדינה.
נביא להלן את עיקרי הממצאים:
ביטוח לאומי
מבקר המדינה מצא ליקויים הקשורים לדיווח על העסקת עובדים. המבקר מצביע על כך שאין מידע על שכרו של כל אחד מעובדי המעביד, ולא ניתן לאמת את גירסת המעביד, לפיו שילם בעד עובדיו את מלוא דמי הביטוח.
המתכונת הקיימת היום לדיווחי המעבידים למוסד לביטוח לאומי אינה מאפשרת בקרה נאותה על דיווחים. המבקר מעלה חשש, כי יש מעבידים אשר אינם משלמים דמי ביטוח עבור כל העובדים המועסקים אצלם, אף על-פי שהם מנכים דמי ביטוח משכר העובדים.
באשר לתחום תיאום דמי הביטוח: ממליץ המבקר שהמוסד ירחיב את הבדיקה של תיאום דמי הביטוח, כדי שיוכל לגבות את דמי הביטוח שחייבים עובדים שנוכה משכרם סכום קטן מהמגיע להם, ולהחזיר הפרשי דמי ביטוח לעובדים שנוכו משכרם דמי ביטוח בסכום גדול מהנדרש, ולא מימשו את זכאותם לקבל מהמוסד החזרים.
ממצאי המבקר מעידים, כי ישנם מעבידים שאינם מדווחים למוסד דיווחי אמת על מספר המועסקים אצלם, או על השכר שהם משלמים לעובדים, דבר שיש בו משום עבירה פלילית.
המתכונת לדיווחים על העסקת עובדים מקשה על המוסד לוודא שדמי הביטוח המשולמים לו מתואמים ומחושבים על-פי השיעור הקבוע בחוק. המבקר ממליץ למוסד, לשקול מחדש אפשרות לקבוע מתכונת דיווח חדשה, שתחייב מעבידים לדווח על השכר החודשי שהם משלמים לכל אחד מעובדיהם.
המבקר מדווח על ליקויים בגביית דמי הביטוח ממעבידים המפגרים בתשלומם. לדעת המבקר, על המוסד לשקול הסדר עם משרד האוצר, שיאפשר לו לקבל רשימות של מוסדות ציבור נתמכים, הכוללת את סכומי התמיכות ואת מועדי תשלומם. מידע זה חיוני לשיפור יכולת המוסד לגבות דמי ביטוח ממעבידים המפגרים בתשלומיהם, ועשוי לחסוך טעויות סרק רבות בגביית החוק.
המבקר הצביע על כך שהמוסד לא קיבל את נתוני השומות של הוצאות הקיום של הקיבוצים. נמצא כי בשנים 1982-1991 לא קיבל המוסד מהנציבות נתונים מסוג זה. בכל אותן שנים המשיכו הקיבוצים לשלם דמי ביטוח על-פי שומות שנעשו להם בעבר, ועודכנו במהלך השנים משיעורים שנקבעו בתקנות. רק בשנת 1993 החלו להתקבל במוסד שומות לאותן השנים. מהמסמכים שעמדו לרשות משרד מבקר המדינה עולה, שעד שנת 1997 לא התריע המוסד בפני הנציבות על אי ביצוע השומות, ועל הנזקים שהדבר עלול להסב לו, שכן תשלום ההפרשים של דמי הביטוח למוסד נעשים בערכים נומינליים.
משהתקבלו במוסד השומות לאותן השנים, חוייבו חלק מהקיבוצים בהפרשי שומה בסכומים גדולים ובקנסות והפרשי הצמדה בשל אותן חובות.
חלק מהקיבוצים, שחשבונם חויב בהפרשים, נקלעו לקשיים כלכליים, ובשל זאת הגיע המוסד בשנת 1993 להסדר מרוכז עם 87 קיבוצים שבמסגרתו ויתר על מלוא הקנסות והפרשי ההצמדה על חובותיהם, לסכום כולל של כ-5.4 מיליון ש"ח.
רשות הדואר
המבקר מצביע על כך שעשרה מתוך 37 עובדים הועסקו בתפקידים, שלא אושר לרשות להעסיק בהם עובדים לפי חוזה שכר כולל. רובם תפקידים מנהליים בכירים, כמו עוזרים למנהלים מרחביים ואגפים, או דוברים ומטפלים בפניות ציבור. כמו כן הועלה כי לשישה מבין עשרת העובדים הללו, לא היו ההשכלה ומספר שנות הניסיון הדרושים על-פי התקשי"ר ונוהלי הרשות למילוי המשרות שאליהן התקבלו.
הביקורת העלתה גם כי 31 מבין 37 עובדים שהתקבלו במהלך אוקטובר 1999 עד יולי 2000 לעבודה לפי חוזה שכר כולל, קיבלו דרגות גבוהות מהמגיע להם, ומהם 21 קיבלו את דרגת השיא של משרתם. כלומר, שלוש דרגות מעל המגיע להם. שניים אחרים קיבלו גם תוספת שהייה לדרגת השיא. מדובר בתוספת שעובדים זכאים לקבלה בתום שנתיים לפחות מקבלת דרגת השיא.
כמו כן, 21 מ-37 העובדים לא היו זכאים על-פי התקשי"ר לקבל אף את הדרגה התחילית של משרדם, משום שלא היו בעלי הכישורים והניסיון המזכים בקבלתה. למרות זאת, 14 מהם קיבלו את דרגת השיא של משרתם, או דרגה גבוהה מהמגיע להם.
מעבר לכך, מספר העובדים שהעסיקה רשות הדואר על-פי חוזה שכר כולל היה גבוה בהרבה מהמספר המותר לה. רבים מהם הועסקו בתפקידים שהרשות לא היתה רשאית להעסיק בהם עובדים לפי חוזה שכר כולל, ולחלקן הגדול לא היו הכישורים הדרושים למילוי תפקידיהם.
רשות שדות התעופה
המבקר מדווח על כך שרשות שדות התעופה רוכשת ציוד תפעולי במליוני ש"ח בשנה, מתקציב הפיתוח שלה. רכישות אלו נעשות בעיקר באמצעות מכרזים סגורים או בדרך של משא-ומתן עם הספקים. כמו כן מצביע המבקר על העדר תיכנון נאות ברכישת ציוד, ועל אי יכולת לנצל את גודל הרכישות לקבל הנחות במחיר. בעקבות הביקורת החליטה הרשות לכלול במסמכיה מכרזים, טבלת הנחות שתיקבע מראש את שיעור ההנחה שתינתן לה בהתאם להיקף העסקה.
רשות השידור
המבקר מצביע על כי אין בידי הרשות נתונים על הסכמי חברה עם פרסומאים ומפרסמים על החשבוניות שהוציאה להן ועל דיווחיה להם על השינויים בשידור הפרסומות. הרשות אינה נוהגת לבדוק בחברה מסמכים אלו, ואינה משווה בין נתוניהם ובין השידור בפועל, כדי לדעת אם העבירה אליה החברה את מלוא חלקה מההכנסות על-פי ההסכם ביניהן.
הביקורת העלתה גם, שאת מרבית ההצעות למתן חסות ופרסים ברדיו, שנדונו בוועדת החסויות, העלה יו"ר הוועדה לאחר שנשא ונתן עם גופים עסקיים. יו"ר הוועדה מסר למבקר המדינה, כי פנה אל חברות מסחריות והציע להן משדרים למתן חסות, חלקם בעסקת חליפין. לדעת המבקר, פעולות אלו מנוגדות לנוהל פרסים, ואינן מתיישבות עם סדרי מנהל תקינים. אין זה ראוי שעובדים שעבודתם קשורה להפקת תוכניות ברשות, יקיימו מגעים עם גופים עסקיים בקשר לעבודתם.
מבדיקת אמצעי הבקרה שבידי רשות השידור, עולה כי עובדי החברה יכולים להכנס למערכת הממוחשבת של הרשות, בכל הנוגע לפרסומות, בכל עת, ובאופן בלתי מבוקר. אין ברשות הנחיות ברורות בכתב בדבר מכסות השידור של פרסומות בשעה, ואין מי שבודק ברשות אם החברה אינה חורגת מהמכסות שקבע מנהל הרדיו בעל פה, בהסכמה עם החברה.
לגישת המבקר, על הרשות לנקוט בכל הצעדים הדרושים כדי לפקח על פעולות החברה, לעמוד על כך שהפרסומות יהיו בהתאם לכלליה ולנהליה, ולקיים בקרה על הניהול הכספי של הפרסומות בידי החברה. מן הראוי שמליאת הרשות והוועד המנהל יגבשו מדיניות בכל הנוגע למכסות זמן שידורן של פרסומות ברדיו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה