ביהמ"ש העליון בשבתו כגננת

"הצדדים או חלקם סבורים כנראה כי התיק מתנהל בבית המשפט העליון בשבתו כגננת". בלשון נדירה זו מתחו (10.7.12) השופטים אליקים רובינשטיין, יצחק עמית ונעם סולברג ביקורת על תנועת נאמני הר הבית, עיריית ירושלים ומשרד הפנים. החלטה מאוחרת יותר מרמזת, שהאחראי למטבע הלשון הוא עמית.

בהחלטה הראשונה קשה לדעת במה מדובר; מן הסתם הנושא הוא שוב עליית יהודים להר הבית או הנעשה בסביבתו. מכל מקום, שופטי העליון הוסיפו: "ניסיון אחרון: העותרת תתכבד להגיש לעירייה את המתבקש בהודעה מ-9.7.12 והעירייה תבדוק ברוח נכונה. הודעות עידכון יוגשו עד 31.8.12".

עמית נדרש שוב לאותו ביטוי בתיק אחר לחלוטין - תיק אזרחי בין שלושה מערערים לבין חברת הביטוח הראל. "בית המשפט אינו יכול ואינו מעוניין לשמש כשמרטף או גננת של הצדדים", נזף בהם. והוא ממשיך, שוב בסגנון שקשה לזכור מתי שמענו כמותו בבית המשפט העליון - ומכאן שהגיעו מים עד נפש: "אכן, צודק בא-כוח המערערים [עו"ד מ. טנוס] כי היה על בא-כוח המשיבים [עו"ד א. אמסלם] לפנות אליו תחילה. ברם, קשה להלום כי מאחר ש'נעלב' בשל אופן הפנייה של חברו לתיק בית המשפט, תידחה הצעת בית המשפט שלא לגופה של הצעה.

"מובן כי הצדדים יכולים להתעלות ואף לשוחח זה עם זה בטלפון, ואם כך יעשו, שמא יצטלצלו פעמי ופעמוני משיח על צווארו של החמור הלבן בדרכו לירושלים. מכל מקום, התיק לא יועבר להרכב - אם לדיון או לכתיבת פסק דין על סמך הסיכומים - מבלי שנחה דעתו של בית המשפט כי הצעת הפשרה נדחתה לגופם של דברים, ולא בשל עניינים צדדיים שאין להם ולא כלום עם התיק לגופו".