כמו רוצח הוריו שביקש רחמים - לל

אימרה ישנה מאוד מדברת על רוצח הוריו המבקש את רחמי בית המשפט בנימוק שהוא יתום. באדרה נעראני הפעילה את אותו היגיון ממש, אך בית המשפט המחוזי בתל אביב אמר: עד כאן.

נעראני הואשמה בשנת 1996 בקשירת קשר לרצוח את בעלה ביחד עם מי שביצע את הרצח בפועל. היא השאירה את דלת הבית פתוחה, הרוצח נכנס, דקר את הבעל ונעראני המתינה שעתיים וחצי בטרם הזעיקה עזרה - שכמובן הגיעה מאוחר מדי. בשל מעשים אלו היא ריצתה שש וחצי שנות מאסר. בית המשפט אף העיר, שאילו הוא היה דן בתיק - הייתה נעראני נדונה לעשר שנות מאסר.

מאוחר יותר נקבע, כי על נעראני לפצות ב-350,000 שקל כל אחד מבניה וב-61,000 שקל את חותנה. "אובדן האב אינו מעשה חד פעמי. יום יום למשך שארית חייהם יהיה האב חסר להם, ויום יום הם ישאו את חרפת הדרך שבה אימם מולידתם גרמה להריגת אביהם", אמר אז בית המשפט.

בשנת 2009 פנתה נעראני לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להיכנס להליכי פשיטת רגל, בשל חובות של 1.2 מיליון שקל. ביוני 2009 ניתן צו לכינוס נכסיה של נעראני, אך במרס 2010 התנגדו הכנ"ר והמנהלת המיוחדת להכרזתה כפושטת רגל בשל המקור הפלילי של חובותיה. השופטת אסתר נחליאלי-חיאט איפשרה לנעראני להציע הסדר נושים, אך היא לא עשתה זאת.

כיוון שכך, קבעה (8.7.12) נחליאלי-חיאט: "ביצוע העבירות שבגינן הורשעה, ועל בסיסן נקבע גובה הפיצוי שעל החייבת לשלם לתובעים - נושיה היחידים עליהם הצהירה עם כניסתה להליך כאן, שומטת כליל את הבסיס לטענה של תום לב ביצירת החובות, ואין לאפשר לטעמי לחייבת בשום דרך לסיים הליך זה בדרך של הפטר, כשהחוב האחד והיחיד הוא החוב לילדיה וחמיה בגין המעשים שביצעה". חובותיה של נעראני ודאי שלא נוצרו בתום לב, הוסיפה נחליאלי-חיאט, ולכן אין לאפשר לה להמשיך וליהנות מהליכי פשיטת הרגל. המשמעות: הנושים יוכלו לגבות את החוב מכל מקור אפשרי.