העליון: מחשבות שווא אינן בהכרח מחלת נפש

מחשבות שווא (דלוזיה) אינן בהכרח מחלת נפש המהווה עילה להקלה בעונשו של רוצח. יש להוכיח שמדובר בהפרעה נפשית מתמשכת, הבאה לידי ביטוי רצוף בכל תחומי החיים, כדי שניתן יהיה לטעון לאחריות מופחתת בגין הרצח. כך קובע (יום ה', 5.7.12) בית המשפט העליון.

השופט יצחק עמית אומר: "הפרעה דילוזיונלית המתבטאת במחשבת שווא של קינאה חולנית, לא תהא בגדר 'מחלה הפוגעת ברוחו' של אדם, ככל שהיא אינה מביאה לניתוק בין האדם לבין כללי המציאות והחברה... בכלל, יכול אדם לנהל אורח חיים תקין ברוב שטחי החיים, מבלי לגלות הפרעה נפשית למעט אי-הנורמליות הקשורה לדלוזיה עצמה, כמו אדם בעל מחשבת שווא של גדלות (גרנדיוזיות) או מגלומניה, או אדם בעל מחשבת שווא של רדיפה או מעקב. הדלוזיה על תכניה ותסמיניה, אינם הופכים את האדם הסובל ממנה ל'חולה נפש' לצורך סעיף 34ח, כל עוד לא הביאו לפגיעה בביקורת המציאות שלו מחוץ 'לתחומי הדלוזיה'". סעיף זה עוסק במי שאינו כשיר לעמוד לדין ופטור מאחריות פלילית.

עמית מוסיף: "ברם, יש מקרים בהם עוצמת התסמינים היא כזו שניתן יהיה להכיר גם ב'דלוזית קינאה' כ'מחלת נפש' לצורך סעיף 34ח. זאת, כאשר הוכח כי הדלוזיה הכתה שורשיה בהילוך חייו של הנאשם, באופן בו נפגם בוחן המציאות שלו גם מעבר למחשבת השווא עצמה".

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של איבתור אבשלומוב על רצח בת זוגו, לאחר שטען לאי שפיות או לאחריות מופחתת משום שחשד שהיא בוגדת בו. עמית אומר: "בענייננו, סבל המערער מ'דלוזית קינאה' אך לא הוכיח במאזן הסתברויות כי הדלוזיה ממנה סבל פגעה בצורה משמעותית ברוב תפקודי הנפש, ההתנהגות והתפקוד... בשבועות שלפני מעשה הרצח, בשעה שאין עוררין כי הדלוזיה כבר החלה לקנן בנפשו, המערער תפקד באופן רגיל, המשיך להגיע לעבודה כרגיל, נפגש עם המנוחה מספר פעמים בתיאום מראש ותוך ניהול שיחות שקטות בין השניים, וכיו"ב. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם 'הפרעה נפשית חמורה'".