העליון: איומים אינם מהווים קינטור לרצח - לל

"החלתו של היסוד האובייקטיבי של טענת הקינטור מחייבת לדחות את הטענה שתחושת איום לה נתון אדם, אפילו היא מבוססת, הופכת מניה וביה בסיס להפחתת החומרה של מעשה של נטילת חיים". כך קובעת (יום ד', 4.7.12) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של דרור חכמון על הרשעתו ברציחתו של שלמה קקון. חכמון טען שיש להרשיעו בהריגה בלבד, משום שקקון השמיע כלפיו איומים ביחס לחובותיו לספקית דלק, מטעמה גבה חובות. לטענת חכמון, איומים אלו יצרו קינטור המהווה סיבה להימנעות מהרשעה ברצח.

ברק-ארז דחתה את הטענה הן מהצד הסובייקטיבי והן מהצד האובייקטיבי. לגבי הצד הסובייקטיבי היא אומרת, כי "אין עדות ישירה לכך שהנאשם אכן חש לחוץ, כעוס ומאוים בסמוך לאירוע ההמתה. אכן, בתיק נמצאות הודעות שעניינן האיומים שכוונו למערער בשבוע שקדם לאירוע ההמתה. אולם, אין בהן התייחסות ישירה למצבו של המערער במועד האירוע".

לגבי הצד האובייקטיבי - אליו היא מתייחסת, לדבריה, בשל חשיבות העניין - מזכירה ברק-ארז שהוא "אמור לשקף את תפיסותיה של החברה בהתייחס לכעס קיצוני המוביל להמתה". בנוגע לטענת הקינטור הנובע מאיומים, היא קובעת: "בענייננו, החלתו של היסוד האובייקטיבי של טענת הקינטור מחייבת לדחות את הטענה שתחושת איום לה נתון אדם, אפילו היא מבוססת, הופכת מניה וביה בסיס להפחתת החומרה של מעשה של נטילת חיים. בשלילתה של טענת הקינטור בנסיבות כאמור אין משום הצבת רף אובייקטיבי גבוה. אדרבה, הדברים מבטאים רף מינימאלי של התנגדות לתפיסה של עשיית דין עצמית".

בסיכומו של פסק הדין, קובעת ברק-ארז: "לא ניתן להשלים עם מציאות שבה סכסוכים כספיים, ואף סכסוכים קשים ואלימים, יהוו כשלעצמם 'שיק פתוח' להעלאתה של טענת קינטור, באין טענה להגנה עצמית". ברק-ארז והשופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר קבעו, כי חכמון ירצה עונש של מאסר עולם.