שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עדי אזר, חייב את כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר), עו"ד שלמה שחר, לגלות את כל המסמכים הקשורים להסכם הפשרה שערך הכנ"ר, בתוקף תפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, עם המיליונר היהודי יוסף (ג'ו) נקש, תוך כדי רמיזת ביקורת על ההתעקשות שלא לגלותם.
בתביעה שהגישו דיויד גאון ויואל הרצוג, באמצעות עו"ד מיכאל שחור ממשרד שנער, שחור, ויסברגר, נגד הכנ"ר, טענו התובעים כי החיוב שהוטל עליהם לשלם לקופת הפירוק של בנק צפון אמריקה צומצם לסכום שנותר לנקש לשלם (תוך חלוקה יחסית בינם לבין נקש), מתוך הסכם הפשרה שנחתם איתו, לפיו הועמד חובו לבנק על סך של 10 מיליון דולר בלבד.
יצויין, כי פסק הדין המקורי שניתן חייב את כל הדירקטורים, ביניהם נקש וגאון והרצוג, לשלם לקופת הפירוק סכומים הנעמדים כיום במאות מיליוני דולרים. הכנ"ר סירב לגלות את כל המסמכים הקשורים לפשרה עם נקש, לרבות טיוטות הסכם הפשרה עם נקש. על-כך העיר השופט אזר, כי בשיטת הפרשנות המודרנית חיוני לגלות מסמכים אלה.
כמו כן, דחה השופט את בקשת הכנ"ר, שיוצג על-ידי עו"ד יוסי שגב, לחייב את גאון והרצוג להפקיד ערובה להוצאות, על-אף היותם תושבי חוץ ועל-אף המצב הכלכלי שאליו נקלעה משפחת גאון בג'נבה.
הרקע לפרשה: התמוטטות בנק צפון אמריקה
הרקע לתביעה האמורה, הוא הפרשה שהסעירה את המדינה בשנת 1986, אז התגלה כי בנק צפון אמריקה נוהל למעשה על-ידי חבורה של רמאים, שביצעו בבנק עיסקאות פיקטיביות במיליוני דולרים, ורוקנו אותו מנכסיו. מעבר לכמה כתבי אישום שהוגשו בפרשה, הגיש הכנ"ר, באמצעות עו"ד יוסי שגב, תביעה אזרחית נגד 11 הדירקטורים של הבנק, ביניהם דיויד גאון ויוסף נקש.
הכנ"ר טען, כי הנתבעים לא מילאו כיאות את תפקידם, וכי ברשלנותם איפשרו את מעשי המעילה. טענתם העיקרית של הדירקטורים, לעומת זאת, היתה כי אין להטיל עליהם אחריות, מאמר ושימשו כדירקטורים חיצוניים (דח"צים) או משום שנעדרו תכופות מישיבות הדירקטוריון.
בפסק דין תקדימי וחשוב (ת.א. 400/89), קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר יעקב בזק, כי על הדירקטוריון להיות מעורה בנעשה בבנק, לדעת על עסקיו ולהכיר את דמויות המפתח בו. בפרשת הבנק, קבע השופט, מדובר היה בהזנחה מוחלטת של כל תפקידי הדירקטורים.
בנסיבות כאלה, "אין לפטור דירקטור מאחריות רק בשל היותו 'חיצוני' או דירקטור לשם כבוד. הדירקטורים בעניין דנן אינם מואשמים בכך שלא נתנו תשומת לב ראויה לתפקידם כדירקטורים, אלא בכך שלא נתנו לכך תשומת לב כלל... חליף של דירקטור אשר נוכח בישיבה אך אינו מתייעץ עם שולחו... אין לראות בנוכחותו זו של החליף תחליף נאות לנוכחות דירקטור".
בפסיקה חשובה זו, שהטילה על הדירקטורים את חובת הפיקוח על הנעשה בחברה, וקנסה אותם ב-160 מיליון דולר (!), שם בית המשפט סוף לתופעה בה שימש הדירקטוריון כמועדון חברים וכיבודים. הדירקטורים עירערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, שם פסק הדין צפוי להינתן בקרוב (ע"א 1989/94). בינתיים, הגיע הכונס להסדר עם חלק מהדירקטורים, עליו קובלים כעת, כאמור, גאון והרצוג.
ת.א. 2423/01 דוד גאון נ' שמואל צור
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה