עו"ד טען ש"הלקוח כנראה בבית הסוהר"

בקשה של עורך דין לשחררו מייצוג לקוחו, מעמידה בפני השופט בעיה לא פשוטה, במיוחד בתיק פלילי. מצד אחד: קשה לכפות על אדם לבצע עבודה שאינו רוצה, ודאי במקום בו דרוש אמון הדדי מוחלט בין הצדדים. מצד שני: מאוד לא רצוי, ולפעמים גם אסור מבחינה חוקית, להותיר אדם בלא ייצוג. מצד שלישי: בקשה כזו עלולה להוות תרגיל למשיכת זמן, וגם לכך צריך השופט להיות ער.

אחד המבחנים שמפעילים השופטים במקרים כאלו, הוא בדיקת הנימוק שמעלה עורך הדין לבקשת השחרור. היעדר הסכמה על תשלום שכר טירחה הוא בדרך כלל נימוק שבית המשפט יקבל; אי-אפשר להכריח את עורך הדין לעבוד בלא תמורה. מחלוקת על הקו שיוצג - זהו נימוק שבית המשפט יצטרך לבדוק בצורה יותר מעמיקה, כדי לדעת האם אכן מדובר במחלוקת אמיתית שאינה ניתנת לגישור.

לעיתים רחוקות יטען עורך הדין, כי לקוחו פשוט נעלם ואין הוא מצליח ליצור איתו קשר. זו טענה בעייתית, ולו רק משום שמותר להניח שהלקוח לא שילם לעורך דינו מראש את כל שכרו, ושעורך הדין לא היה עד כדי כך תמים או רשלן כדי שלא יהיו בידיו פרטים של הלקוח ושל מי שקרובים אליו. עו"ד כרמי בוסתאני העלה טענה כזאת בפני בית המשפט העליון, אך הוסיף לה כמה מילים שהפכו אותה למוזרה במיוחד.

בוסתאני מייצג את רומן וולו שינוב בהליך מול חברת טיב טעם. החברה הגישה בנובמבר 2010 ערעור נגד פסק דין שניתן לטובת שינוב, ובוסתנאי לא הגיש את סיכומיו במועד שנקבע - 11 חודשים מאוחר יותר. כאשר הובהר לו שעומד להינתן פסק דין נגדו, הודיע בוסתאני שהוא אינו מייצג את שינוב. אבל אז הודיע שינוב עצמו, כי בוסתאני שב לייצגו. הרשם גיא שני נתן שלוש פעמים ארכה להגשת הסיכומים בידי בוסתאני, אך הם שוב לא הוגשו. ואז, ב-12.6.12, הודיע בוסתאני - הפתעה, הפתעה - שהוא מבקש להשתחרר מייצוגו של שינוב.

הנימוק שלו היה בהחלט מקורי, כפי שכותב שני: "בבקשה נטען כי הקשר בין עורך-הדין למשיב נותק, הניסיונות ליצור עמו קשר עלו בתוהו, ו'ככל הנראה, המשיב כלוא בבית הסוהר'". שני דחה את הבקשה, תוך שהוא אומר ביובש: "הבקשה שהוגשה אינה מציגה הסבר הולם להשתלשלות עד כה, ויש להניח כי באפשרותו של עורך הדין לברר אם המשיב אומנם מצוי בבית הסוהר, ואם אומנם כך - ליצור עמו קשר ולהציג לבית המשפט פירוט על אודות מענו או מיקומו של המשיב, ועל אודות עמדתו של הלה בדבר המשך הייצוג והמשך ההליכים".