ביהמ"ש: יש להגן על זכותו של מי שאינו חפץ להינשא - ל"ל

"יש להכיר בזכות שלא להינשא לפחות באותה עוצמה ויש להגן על זכותו של אדם - כל אדם - המחליט כי אין הוא חפץ בנישואין. לא כל אימת שאדם מציע נישואין לבן זוגו, הצעתו אמורה להיחשב כבלתי הדירה ולא כל אימת שאדם מבקש לסגת מכוונתו להינשא, הדבר אמור לחייבו בתשלום פיצויים". כך אומר (11.6.12) שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, יהורם שקד.

שקד דחה כמעט את כל תביעתה של צעירה נגד בן-זוגה לשעבר, אשר הציע לה להינשא לו, אך שלושה חודשים לאחר שהשיבה בחיוב, ובלא שבני הזוג עשו הכנות מעשיות לחתונתם - ניתק את הקשר ביניהם. הצעירה תבעה פיצוי של 250,000 שקל וחלוקה של רכושם בטענה שהיו ידועים בציבור.

שקד מציין, כי מערכת היחסים בין השניים ידעה עליות ומורדות, הם נזקקו לייעוץ זוגי והגבר אף היה בטיפול פסיכולוגי ובסערת נפש לאחר הצעת הנישואין. הוא קובע, כי בנסיבות אלו - הצעת הנישואין לא יצרה מחויבות חוזית של הגבר לשאת את האישה, ולפיכך אין היא זכאית לפיצוי (גם לנוכח העובדה שלא ביססה כלל את הסכום אותו תבעה).

פיצוי רק כאשר מוכח נזק ממשי

שקד מוסיף: "מדיניות משפטית הדוגלת באוטונומיה של הפרט ובזכותו לקבוע את גורל חייו, אין להכביד יתר על המידה מפני חזרה מהצעה להינשא. אין לאפשר מצב בו אדם אשר נמלך בדעתו וחפץ שלא להינשא לבן זוגו, לאחר שהציע לו, יחשוש מלעשות כן פן יחויב בפיצויים גבוהים. כמאמר בית המשפט העליון בפרשת פלונית, יש לאפשר פיצויי הנפגע אך ורק אם יוכיח נזק ממשי אשר נגרם לו כתוצאה מתרמית, ותרמית במקרה דנן לא הייתה ולא נטענה".

עוד דחה שקד את תביעת הצעירה להחיל עליהם את הלכת השיתוף לאחר שהוא קובע, שלא היו ידועים בציבור משום שהקפידו על הפרדה כספית בהוצאות הדירה בה חיו יחדיו. "הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, לא ניהלו קופה משותפת והתנהלו כל אחד לעצמו. אמת הדבר כי מעת לעת בוצעו רכישות מזון על-ידי מי מהצדדים עבור שני בני הזוג, אולם אין לראות בכך כוונה לשיתוף כללי, לא כל שכן כוונה לשיתוף בנכסים", הוא אומר.

התביעה - מכשיר לרדיפה

בשובו לרמה העקרונית, אומר שקד: "במציאות החברתית בה אנו חיים, אין לקבל מצב בו בתי המשפט יחילו באופן אוטומטי כוונת שיתוף בין כל הזוגות הבוחרים לחיות יחדיו בדירה. ייתכן כי בתקופות שונות מגורים משותפים קיבלו נופך רציני יותר ומחייב הרבה יותר, אולם בתקופתנו אנו יהיה זה בלתי סביר להכפיף כל זוג חברים שחולק דירה לדיני הלכת השיתוף ולקבוע ביחס אליהם כוונה משוערת שלית כוונתם היא.

"קבלת עמדתה של התובעת יש בה להביא לעיוות דין ולגרום לנתבע לאבד חלק מרכושו, אותו רכוש שהוא מעולם לא התכוון לחלוק עם התובעת, רק משום שהתגורר עימה תחת כפיפה אחת. תוצאה זו אין בידי לקבל ולא אוכל לקבוע מארג של זכויות וחובות בין הצדדים, אשר הם עצמם בהתנהגותם לאורך השנים, בחרו שלא לקובעו ושלא להחילו".

שקד חייב את הגבר רק בתשלום של 16,000 שקל כחלקו בדמי השכירות של הדירה, ומסכם: "התובעת יכולה הייתה, כדבריה שלה, לתת לזמן לעשות את שלו ולעשות לשיקום חייה. תחת זאת, בחרה התובעת במודע ובמתכוון לתבוע את הנתבע בתביעה מופרכת, אשר החלטתי לדחות את רובה ככולה. לצערי, אינני יכול להשתחרר מהתחושה כי התובעת ראתה בתביעה זו מכשיר לרדוף אחר הנתבע ולבוא עימו חשבון על שבחר לחיות את חייו שלא במחיצתה". למרות אמירה זו, החליט שקד שלא לחייב את הצעירה בתשלום הוצאות.