קו השבת של הרצליה: נהג גוי ותשלום מראש

הרכב של שלושה שופטי בג"ץ ידון בעתירת עיריית הרצליה להפעיל בשבת את קו 29. חמש פעמים פנתה העירייה אל שר התחבורה ישראל כ"ץ וביקשה ממנו לאשר את ההחלטה להפעיל את הקו בשבת. כ"ץ השיב בשתיקה רועמת, ולעירייה לא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט העליון נגד שר התחבורה ונגד המפקח על התעבורה במחוז מרכז, בבקשה כי יוציא צו המורה לשניים לבוא וליתן טעם מדוע לא ייתנו רישיון להפעלת קו תחבורה ציבורית בימי מנוחה, שיעבור בציר תנועה מרכזי בעיר הרצליה ויאפשר לתושבים להגיע לאתרי הטבע, הפנאי והבילוי המרכזיים של העיר – חוף הים, הפארק העירוני ועוד.

בעתירה שהגישה, באמצעות עוה"ד ליאור כץ ורענן הר-זהב, מדגישה העירייה שמדובר בקו בודד שיופעל בידי נהגים שאינם יהודים (בעיקר מהמגזר הערבי, ע.י.), וכי התשלום ייעשה מראש, לפני כניסת השבת, באופן שהנוסעים יידרשו רק להציגו ולא להעבירו במכונת כירטוס.

עוד מציעה העירייה כי הקו ייסע אך ורק בתוך העיר, בתוך תחום שבת המוקף בעירוב תחומין. מסלול נסיעת הקו בשבת יהיה שונה מאשר בימי חול בהם הוא יוצא מכפר סבא, נוסע דרך רעננה ומגיע עד הרצליה. הקו המוצע יעבור בהרצליה בלבד במקטע שאורכו כ-7 ק"מ בלבד.

היסוד לעתירה הוא הסעיף החמישי לתקנה 386(א') לתקנות התעבורה המאפשר להפעיל קו שירות חיוני. ככזה מוגדר קו אשר חיוני לדעת הרשות, מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית.

העותרת מדגישה כי אמנם, התקנה מעניקה לרשות שיקול דעת בשאלה אם אכן מדובר בקו שירות שהוא חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. אולם בכך לא סגי, ומצטטת מדבריה של דפנה ברק-ארז ["משפט מינהלי", כרך א' 220, (2010)]:

"ראשית, גם סמכות שיש עימה שיקול דעת היא סמכות שהרשות חייבת להפעילה. שנית, שיקול הדעת המינהלי אינו בלתי מוגבל, והוא חייב להיות מופעל בהתאם לכללים המחייבים של המשפט המינהלי לגבי הפעלת שיקול דעת (על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, בסבירות ובמידתיות). שלישית, יש נסיבות (אם גם לא שכיחות) שבהן חלופת החלטה אחת בלבד היא סבירה, ולכן הרשות חייבת לבחור בה (למרות שיש לה, לכאורה, שיקול דעת)".

בעיריית הרצליה מציינים כמה מאפיינים של הקו ההופכים אותו לטענתה לחיוני:

* יעבור בציר תנועה מרכזי שסביבו גרים מרבית תושבי העיר;
* ינגיש אוכלוסיות מוחלשות, צעירים ובני נוער;
* יצמצם נזקים סביבתיים וסיכונים תעבורתיים הנגרמים כתוצאה מגודש התחבורה הפרטית באזורי הטבע והבילוי;
* יפחת מספר כלי הרכב הפרטיים הנוסעים בימי המנוחה לחוף הים ולפארק, ובכך יקטן המטרד התחבורתי באופן שצפוי לתרום לשמירה על מסורת ישראל;
* מכוח חופש התנועה ועקרונות השוויון והצדק החלוקתי;

העותרת גורסת כי שתיקת השר הנשענת על שמירה על סטטוס-קוו היא בלתי סבירה ובלתי מידתית, שכן רוב מכריע של תושבי העיר (כ-77%) מבקש כי יופעל הקו האמור. עוד היא אומרת שמשמעות השמירה על ה"סטטוס קוו" אינה יכולה להיות מתורגמת, הלכה למעשה, לאי-הפעלת שיקול הדעת שניתן לרשות המינהלית. לדבריה, "אין בהסתמכות על "סטטוס קוו" או על טעמים עלומים אחרים השמורים בידיהם של המשיבים, בכדי לאיין את לשונה המפורשת של התקנה... ואת ההלכה בדבר החובה להפעיל שיקול דעת, שהיא מאושיות המשפט המינהלי".