"לחייב חברות המים המינרלים לשלם תמלוגים"

האגודה לצדק חלוקתי פנתה (יום ג', 5.6.12) לשורה של מקבלי החלטות, ביניהם ראש הממשלה, שר האוצר ושר האנרגיה והמים, וקראה להם להסדיר את משאב המים המינרלים ולקבוע שחברות המים המינרלים ישלמו מעתה תמלוגים למדינה. האגודה טענה כי יש לנהוג במשאב המים המינרלים כפי שנהגו במשאב הגז ולקבוע תמלוגים לקופה הציבורית באופן שישקף את הבעלות הציבורית במשאב.

במהלך שנת 2008 עתרה האגודה לצדק חלוקתי לבית המשפט העליון על-מנת שיאסור את המשך המכירה והשיווק של המים המינרלים במתכונתם הנוכחית ויחייב את המדינה לפעול להסדרת הנושא.

האגודה טענה בעתירה כי בהתאם להוראות חוק המים מצויים המים, לרבות המים המינרלים, בבעלות ציבורית, וחוק המים על הסדריו המפורטים לא מאפשר העברת מים לגוף פרטי, על-מנת שימכור אותם ויעשה בהם שימוש מסחרי תוך הפקת רווחים מהמשאב הציבורי. לעמדת האגודה קבלת המים בידי חברות המים המינרלים מתאפשרת כיום לאחר שחברות המים סווגו בסיווג "תעשיה", ואולם בפועל, בניגוד למפעלים אחרים ולמתחייב על-פי החוק, החברות אינן משתמשות במים לצורכי תעשיה אלא נוטלות את המשאב יקר-הערך ומוכרות אותו, כפי שהוא, לציבור. שימוש מסוג זה, אינו יכול להיחשב כ"שימוש תעשייתי".

בהתאם למצב הנוכחי, טוענת האגודה כי הרווחים המופקים ממכירת המים המינרלים מגיעים לידי חברות המים המינרלים בלבד והציבור שמשאב זה בבעלותו - אינו חלק מהמשוואה, זכויותיו מופרות בעקביות וקניינו הציבורי מופקע ממנו, ללא קבלת תמורה כלשהי.

המדינה בתגובתה לעתירה, הסכימה כי קיימת בעייתיות במצב הנוכחי, אולם ביקשה מבית המשפט כי יתיר לה להסדיר סוגייה זו בעצמה.

המדינה הודתה כי מדובר במשאב נדיר שהביקוש לגביו עולה על ההיצע וכי הקצאתו של משאב זה עשויה להיעשות בחוסר שוויון. כמו-כן, הודתה המדינה כי ייתכן שכיום היא אינה מקבלת תמורה הולמת עבור הקצאתו.

במרס 2010 נדונה בפני בג"ץ עתירתה של האגודה לצדק חלוקתי בנושא המים המינרלים. בג"ץ אומנם דחה את העתירה לעת עתה, אולם זאת בעיקר נוכח הצהרת המדינה כי בכוונת רשות המים להסדיר את הנושא, כחלק מהליך הסדרה כולל של משק המים. אך על-אף הצהרותיה של המדינה בפני בג"ץ ועל-אף הזמן הרב שחלף מאז הוגשה העתירה וניתן פסק הדין, טרם הוסדר הנושא.

מכיוון שהמדינה לא טרחה להסדיר את הנושא עד היום פנתה כאמור האגודה למקבלי החלטות וטענה בפניהם כי הפקרות משאב המים המינרלים לידי שימושם המסחרי של מעטים, ללא הסדרה וללא קבלת תמורה, כמוה כוויתור מצד המדינה על סכומי עתק תוך פגיעה קשה בקניין הציבורי ובקופה הציבורית. ויתור על סכומים אלו משול לוויתור על דיור ציבורי, סיוע לנזקקים, חינוך, בריאות וכדומה, והכל למען התעשרותם של מעטים בחברה.